גם אני מסורתית, ומאמינה כאמא וכמורה לשחר ידע לפי יכולת הקיבולת ולפי דרישה. ילד ששואל יותר ילד ששואל פחות. אני מאמינה ורואה שילדים מסורתיים מרבים להקיף עצמם בסיפורי התורה ולצורך העניין ההגדה במעטפת בטחון: מלאכים, הקב"ה, מרים ועוד ועוד, זהו סיפור ללא ספק קשה, אבל סיפור יש המאמינים שאכן קרה ויש הרואים בו מעין "אגדת עם" שלנו (ולמי שמכירה אגדות עם של עמים אחרים מבהילים לא פחות, אבל היה להם ואני מאמינה שיש בהם תפקיד חברתי ועממי חשוב ולא לא מדובר בהפחדה...).
אצלנו כפי שכתבתי עוד בתחילת הדיון רואים נסיך מצרים, ההגדה בפלסטלינה, קוראים הגדות לילדים ועונים על השאלות כשהן עולות ולא מלעיטים בפרטים. ההבנה מתעצבת לפי הגיל ואני חושבת תלויה מאוד גם באופי וברקע של כל ילד וילד (משפחה עם שני הורים, משפחה עם גירושין, אימוץ ועוד)
שיהיה חג שמח
|
תוכן התגובה:
|