|
1/4/2008 16:41
|
סוי
|
מאת:
|
|
דרורית יקרה,
|
כותרת:
|
כשכתבתי תשובה "אחרת" התכוונתי לאו דווקא לאחרת ממך אלא מהרוח הכללית של הדיון, שקשה לי שלא להזדהות איתה. לי אישית התכנים של חגי ישראל קשים ואני לא מרבה לדבר עליהם עם ילדותי. יחד עם זאת דיונים כאלה כמו שהתפתח פה תמיד מכניסים אותי לרגשי אשם שמא אני לא עומדת על המשמר ולא מגנה על ילדותי החשופות לתכנים אלה מצד הגן ובית הספר. לכן בתשובה של אורית היה מבחינתי מסר מרגיע. כשכתבי שתשובתה אחרת התכוונתי לכך שהיא כתבה "ככל הנראה יש בבסיס של כולנו הבנה ואפילו משיכה לסיפורים אפלים וקשים, ולכן מרבית הילדים עוברים את החוויה בשלום. יוצאים מןה כלל ילדים רגישים במיוחד עם נטייה לחרדות". עוד היא כתבה שהילדים עם נטיה לחרדות ממילא מושכים אליהם סיפורים כאלה. כלומר רוב הילדים לא מושפעים כל כך קשה מסיפורי ה"זוועה". אני מאמינה בכך. הוכחה לכך שילדותי נמנות עם הרוב קיבלתי כששמעתי את בתי הגדולה (6.5) מספרת בקור רוח ובלי להניד עפעף ש"את המן תלו על עץ גבוה, ככה היו הורגים פעם". מניסיוני עד היום סיפורי ההרג של החגים, והאמת גם התכנים של ימי הזיכרון לא ממש חדרו אליה. זאת אמנם הוכחה לכך שאין ללמד את זה בגיל הרך כפי שאת תמיד טוענת, אך מצד שני עד כמה שהבחנתי אצלה זה די נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה. נדמה לי שרוב הילדים כאלה, אולי אנחנו ממרום ניסיון החיים והחוויות שצברנו במהלך חיינו דווקא "מפחדים" מהתכנים האלה הרבה יותר. אשמח לתגובתך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|