היא לא מכינה לכתה א' אלא מכינה למעבר לכתה א, ובעיניה זה מה שחשוב. מודה שהשתכנעתי מהגישה שלה, ומדובר באמת בגננת מהסוג שיש רק בחלומות הכי וורודים. מה זה אומר בפועל? בטח שלומדים אותיות. כל כמה ימים היא חוזרת עם אות חדשה שלמדו, וצריך להביא דברים שמתחילים באות הזו, ומילים שתלויות בגן והם לומדים לזהות אותן, וכו'. יש הכרות עם הקונספט של לימוד, אבל לא הוראת קריאה וכתיבה, שזה משהו אחר. ההסבר שלה היה כזה: ילד בשל לכתב א הוא ילד בשל רגשית, ולא ילד בעל מיומנויות קריאה וכתיבה. גם ילד שקורא וכותב שוטף, אם לא מוכן רגשית, ברגע שייפול לו הקלמר והעפרונות יתפזרו, הוא ייאבד את העשתונות. לכן ההשקעה שלה היא בתחום הרגשי ולא הדידקטי. מתי כן ללמד אותם בגן? כשיש קושי- רגשי, חברתי, בעיית קשב או ריכוז, וכד'. במצב כזה אם ילד מגיע לביהס קורא כותב יהיה לו קל יותר להתמודד בחזיתות האחרות, במקום להיאבק בכולן. אחיכשהו יש לי הרגשה שירדן ממש לא נופל לקטיגוריה הזאת של ילדים בעליי קשיים מיוחדים, ולכן הוא יסתדר מעולה בביהס בין אם יידע מראש ובין אם לאו. לכן צריך הייתי מציעה להקשיב לו ולראות אם הוא מעוניין: הבת שלי גם בגן חובה, ביקשה ללמוד לקרוא. קנינו את סדרת ספרוני וכל כמה ימים אנחנו קוראות עוד סיפור. היא קובעת את קצב ההתקדמות. אם ירדן מבקש- תני לו, אם לא, עזבי אותו. ובכל מקרה אל תנסי להכתיב לגננת מה לעשות או להתערב בזה יותר מדי. לטובתך ולטובתו. יאללה בי. אלוהים איזו תשובה ארוכה. סליחה
|
תוכן התגובה:
|