בגנו לא לימדו קרוא / כתוב, אלא אפשרו חשיפה למשחקים עם אותיות ומילים מתוך בחירה חופשית, וכן שיחקו המון עם השפה (מה מתחרז עם מה, הפכים מילים נרדפות וכו') במפגשים. בעיקר עוררו סקרנות לנושאים שונים. את שילוב החשבון והשפה בתכנים עשו מעט אבל מאוד מותאם לצרכי הילדים (לפחות בעיני). הבן שלי לא קיבל את כל מה שיכול היה לקבל (ביחס ליכולת), אבל הוא זכה בעולם ומלואו - בגננת מכילה ו"מכירה" ביכולותיו וכישוריו, בסייעת אוהבת חמה ומבינה ולא פחות חשוב בחברים טובים שמלווים אותו כל יום מחדש... לטעמי האישי - זה הרבה יותר חשוב!!!
לימוד קריאה וחשבון הוא ענין טכני. מורות בא' מעדיפות שלא ילמדו את הילדים קריאה / כתיבה / חשבון כדי שלא יקנו את הדברים באופן "חובבני" (כיווני כתיבה למשל! מאוד חשוב, ומי שאינו מודע לכך עלול לקבע כיוונים שגויים שיעכבו את הכתיבה בהמשך).
בעיני, בגן חשוב יותר לתת לילד התנסות רחבה, מקום בטוח ומוגן, אהבה, ידע ולפתח סקרנות בתחומי ענין שונים.
(נשבעת לך שחשבון הוא למד "מעצמו" רק כי התעקשתי ללמד אותו כתיבה נכונה של ספרות בשל עניני ריפוי בעיסוק, וכתיבה תמה של 111111 נראתה לי שעמום המחץ עבורו, כך לאט, בעצם דיי מהר, הגענו לתכנית הלימודים של כיתה ב'-ג'... בקריאה הוא היה בשל לחלוטין למד את הרוב לבד ובקלות, כאשר אני שוב התמקדתי בהקניית הרגלי כתיבה נכונים והתארגנות לקראת כתיבה ע"פ הנחיית המרפאה בעיסוק שלו. אני מניחה שאילו לא היתה בעית ריפוי בעיסוק - לא הייתי נכנסת כך לענין הזה)
|
תוכן התגובה:
|