"החשיבות העצומה שמייחסים לצייתנות שלשמה מוכנים להשתמש כמעט בכל אמצעי", איפה? מתי? איך הסקת את זה? נראה לי שאת עדיין באותו המשפט "חשבתי ככה", ובארופה הקיצונית מתעללים בילדים כדי שישבו יפה. קודם כל, הצבת גבולות, איננה מילה גסה. זה הכרח. נאמר פה כבר על ידי כמה כותבות, בצורה מאד יפה. היררכיה-באה מאותה הסיבה. כאשר בני כועס עליי, ואומר לי שהוא לא חבר שלי, אני תמיד עונה לו, שאני לא חברה, אני אמא. וזה שוני בבסיס היחסים שלנו. ברור שהוא לא חבר שלי, וברור שאנחנו לא שוים, וברור שאם אמא או אבא החליטו, להם הזכות להחליט בלי להתייעץ על ילדיהם. וברור, שאנחנו לא שואלים את ילדינו, האם זה בסדר שאמא ואבא ילכו לסרט... יש עובדות. יש מחליטי החלטות בבית. ברור שאין להסיק מכך שילדיי מדוכאים, ומורחקים, אלא שיש נושאים, ויש מצבים שאני מבהירה שאמא זו סמכות. אין לערער על הסמכות שלי. בוודאי לא בגיל 3!!! ולגבי המחיר-מהו באמת. את ברצינות חושבת שהצבת גבולות אפשרית רק באלימות? או, שמא, עצם ההצבה היא אלימות? בקיצור, אני לא ממש מצליחה להבין מה את מנסה להעביר. מה שאני מנסה להגיד, שאפשר לחנך ילדים, להציב להם גבולות, לדרוש מהם דברים, לחייב אותם לקחת אחריות, וכל זאת, בלי להרים יד או קול. וקודם כל, דוגמא אישית.
|
תוכן התגובה:
|