|
8/12/2008 10:17
|
דפלול
|
מאת:
|
|
אני כן חברה של הבנות שלי
|
כותרת:
|
כשאני שומעת מאחת מהן "אני לא אהיה חברה שלך" אני משיבה "אני עצובה".
הדבר שהכי חשוב בבית שלנו זה כבוד הדדי: זה מגדיר כל היבט ביחסים שלנו. לא מרימים את הקול אחד על השני (ואם זה קרה אז מתנצלים. זה כולל אותי) לא מכים, לא מקללים, לא מעליבים.
המקרים היחידים בהם אני מבטלת דעה של הבנות ולא מקשיבה, הם מקרים של בטיחות ובטחון שבהם יש לי יתרון משמעותי ומובהק בגלל הגיל שלי. בכל דבר אחר אני רואה אותן כשוות מעמד לחלוטין, מעצם העובדה שהן בנות אדם בדיוק כמוני.
יכול להיות שאני שוגה, אבל אני מאמינה שבזכות העקרון של כבוד הדדי הן יגדלו להיות נימוסיות ונעימות לזולת למרות שהגבולות בבית בין הורים לילדים מטושטשים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|