|
2/3/2009 10:16
|
אני
|
מאת:
|
|
אני מבינה את הדאגה, אבל באמת חושבת שאין לך דרך להעריך את זה כרגע
|
כותרת:
|
אין אמת מוחלטת של "עדיף להיות גדול". או כל אמת מוחלטת אחרת (כמו למשל "עוד שנה בגן זה תמיד טוב").
יש ילד אינדיבידואלי שצריך לראות אותו ואת יכולותיו/ קשייו ולהחליט לגופו של עניין.
הבן שלי נכנס ל-א בגיל 5 ו-10 חודשים, והוא מוכן מאוד לכך, יודעת שאם היה נשאר עוד שנה בגן זה היה עוול בשבילו. לאו דוקא מבחינה הלימודית (נדמה לי שהיא הכי לא משמעותית) אלא דוקא מבחינה רגשית-חברתית. הוא תמיד העדיף את הילדים הגדולים יותר בגן, הזדהה איתם, והיה באמת באותה רמה שכלית וחברתית כמוהם. דוקא היו לי לבטים לגביו כי הוא רגיש כזה, עדין, קשה לו עם שינויים ומעברים וכאלה. אבל בסופו של דבר (ואחרי התיעצות עם הגננת שלו) החלטתי שאולי יהיו לו קצת קשיים בגלל הרגישות - ב-א' הם יותר צריכים להתמודד לבד עם העולם - אבל להשאיר אותו בגן כשכל חבריו עולים ל-א יהווה פגיעה הרבה יותר חמורה בבטחון שלו ובהערכה העצמית שלו.
היום כשהוא כבר חצי שנה ב-א אני יודעת שצדקתי ב-100%. יש מדי פעם קשיים אבל עם רובם הוא פשוט מתמודד וצומח - אני ממש רואה קפיצה בהתפתחות שלו. דוקא הבטחון העצמי שלו וה"נוכחות" שלו מאוד השתפרו - דוקא בגלל שהוא מרגיש גדול, ושיודע לקרוא וחשבון, עושה לו נורא טוב בלב.
כמובן שיכולים להיות מקרים הפוכים (בעלי היה מקרה הפוך - יליד נובמבר, היה ילד אבוד עד שאיזו יועצת אמרה להורים שלו שכדאי שיישאר שנה וזה כנראה הציל אותו. אני ילידת נובמבר ומעולם לא היו לי בעיות).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|