|
2/3/2009 11:01
|
חני המדווחת
|
מאת:
|
|
הי רונה
|
כותרת:
|
אני חושבת שאת מנסה להקדים את המאוחר. מהנסיון שלי: גם יובל וגם שי תמיד התחברו לילדות יותר גדולות מהן, ולכן - למרות שהיו הכי קטנות בגן הפרטי, הן "עלו" קצת מוקדם יותר ממה שתכננתי לגן העירוני (כתבתי את זה בדיוק אחר לפני כמה ימים). הבעיה היתה שההיא נשארה בגן החובה כשכל החברות שלה למעשה עלו ל-א'. ז"א שהן עזבו אותה בגן שנה קודם שהיא סיימה. אני חששתי מאד מאד. אפילו שקלתי להעלותה לכתה א' בגיל 5 וחצי, אבל השתכנעתי שהיא עוד לא היתה מוכנה לזה (והגננת היתה ממש נגד). בדיעבד - אוי ואבוי אם הייתי מתעקשת להעלות אותה - היא ממש ממש ממש לא היתה מוכנה, ואני מודה כל יום לגננת המצויינת שהתעקשה והסבירה לאמא העקשנית (אני). שיקי תתקל בתחילת השנה הבאה באותה בעיה בדיוק (חברתה הטובה ביותר וכל קבוצת החבר'ה שלה יעלו לכתה א' והיא תשאר לשנת גן החובה בגן). מה שלמדתי הוא שזה ממש לא היה נורא - יובל נשארה חברה בלב ונפש עם 2 החברות שלה, גם אחרי שעלו לכתה א' וגם כשהן עכשיו בכתה ב' (ואפילו שהן בבי"ס אחר). הן נפגשות בכל שבוע ליום שלם אחה"צ בקביעות, מתארחות בסופ"ש והן אפילו מצטרפות לקייטנה של ביה"ס לאמנויות בפסח רק כדי להיות יחד. היא לא היתה מדוכאת מזה ולא קרה לה שום נזק. בפירוש דיברנו על זה כמה חודשים קודם לכן שזה מה שיקרה והיה לה זמן להתבאס (קלות) ולעכל. גם לשיקי אני מטפטפת שהיא עוד כמה חודשים "תפרד" מחבריה בגן ובמיוחד מדריה חברתה הטובה ביותר. אבל אני מבהירה שהן תמיד תשארנה חברות וימשיכו להפגש. יהיו לשיקי חברים חדשים שיצטרפו לגן, והפעם היא תהיה מ"הגדולים". אני גם מנסה ל"חבר" אותה באופן מיוחד לכמה ילדות שברור לי שישארו בשנה הבאה בגן וממש לעודד אותה להתחבר איתן. בקיצור - אל תפחדי, ואני מבינה היטב היטב את החרדה שלך. הייתי שם. זה פשוט עוד לא הזמן לעסוק בזה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|