אישה יקרה.
מה ששמחתי לשמוע, ומעורר הערכה רבה, זה שהתחלת לקבל אחריות על מה שקורה איתך. או לפחות לרצות לקבל אחריות.
כל כך הרבה אנחנו מאשימים אחרים באיך שאנחנו מרגישים, מתנהגים, חיים. וזה אולי קל ונעים במידה מסוימת, אך משאיר אותנו כבולים. ברגע שאנחנו אומרים, לא, זה משהו שלי, זה משהו בי ובתפיסה שלי ובתחושות שלי, אז אפשר להתחיל לצעוד לעבר שינוי.
השבוע גיבשתי לעצמי איזו תובנה. והתחלתי לעבוד איתה עם כמה נושאים שלי וכמה נושאים של אנשים אחרים. אמרתי לעצמי משפט כזה: אנחנו עוברי אורח זה בחייו של זה. פשוט עוברים. וכל הכעס והרגשות השליליים (וגם החיוביים...) הם פשוט שלנו, אבל אנחנו משליכים אותם אחד על השני.
שלנו. הרגשות הם שלנו. לא בגלל מישהו. וזה פותח חופש אדיר לעבוד. כי אנחנו יכולים להיות עצמאים לחלוטין ולהתחיל לתקשר עם אחרים בהרבה יותר נדיבות.
יש לך פה מבחר המלצות ואני בטוחה שתתחילי להתקדם יופי בדרך... יש באתר שלי חומר על התמקדות שאת יכולה לנסות להבין מה זה (גם אם תפני לענת המקסימה).
|
תוכן התגובה:
|