קודם כל -
מהכתיבה שלך נשמע, שכשאת אומרת כעס - את מתכוונת לביטוי די עדין של כעס, משו כמו - אני לא מרוצה מהמצב ואני מביעה את זה, אבל זה בשליטה
יש כעס אחר שהוא כעס של איבוד עשתונות, חוסר שליטה, משהו שמפעיל אותך באופן כ"כ חזק שאת אומרת/עושה דברים שאת אח"כ מתחרטת עליהם
הכעס הראשון = הבעת אי שביעות רצון , הוא באמת לגיטימי, כמו הבעה של כל רגש שלילי אחר (למשל : עצב), וזה נראה לי ממש בסדר ואפילו חיוני שילדים יראו שזה קיים וילמדו מאיתנו איך מסתדרים עם זה , מדברים על זה וכו'
הכעס השני הוא הרסני (בטח בהיבט של הורים וילדים), כי כשאנחנו בחוסר שליטה , שנובע בד"כ ממצוקה אישית שלנו, אנחנו עלולים לשדר מסר של דחיה ושלילה מוחלטת
החידוש של ההתמקדות(ואולי של עוד שיטות שאני לא מכירה) , הוא היכולת לטפל ברגשות הטוטאליים , המשתלטים האלה, להבין שזה ממש לא הילד/הבעל/מזג האויר, אלא מצוקה/חויה לא מעובדת שלי
וכשלומדים להקשיב פנימה ולהכיל את עצמינו אז קורים 2 דברים נפלאים: 1. פתאום מסוגלים להביע רגשות שליליים במינון ובעוצמה סבירים ולא פוגעניים 2. פתאום מסוגלים להכיל ולאפשר רגשות שליליים אצל הסובבים אותנו(למשל הילדים, אבל לא רק)
לא יודעת אם יצא לי ברור..
|
תוכן התגובה:
|