(למרות שגם אני חושבת שזו רק אני כזו). לגמרי מכירה את התקופות האלה שבהן כל נהג בכביש הוא מאנייק, כל מי מלפני, מאחורי או מצדדי בתור בסופר או מנסה לעקוף אותי או חושב שאני מנסה לעקוף אותו, בעלי מ ו צ י א אותי מדעתי עם האפאטיות שלו וזה שאין לו מושג איפה דברים בסיסיים (בגדי הילדים...) נמצאים, כשהולכים להורים שלו אני רק מחכה שמישהו יסתכל עלי בעין עקומה, ועוד. והילדים, כמובן, על זה אין מה לדבר. אני חושבת שזה בדרך כלל מגיע יחד עם איזשהו תסכול מאוד גדול בחיי, תקופה שבה במקביל גם הביקורת שלי על עצמי מרקיעה שחקים, כי אין שום דבר חיובי לגבי עצמי שאני מצליחה להאחז בו. אם בא לך לשלוח לי מייל יש משהו שאשמח לתת לך לקרוא. annatg ב- zahav.net.il
וחיבוק, זה באמת נורא קשה, לסחוב את הסלע הזה בפנים, ולריב עם כל עולם בחוץ.
|
תוכן התגובה:
|