אני ומשפחתי היום לא יכולים להרשות לעצמנו חצי ממה שההורים שלי יכלו לפני 20 שנה, והם כמובן שייכים למעמד הבינוני. הם גם אקדמאים, עובדים כמובן אפילו במשרות די בכירות, והייתה לנו דירת 4 חדרים ממוצעת, שתי מכוניות (לא חדשות חלילה), כשהיינו תינוקות הייתה לנו מטפלת בבית, ופעם בשנתיים נסענו לחו"ל לחופשה משפחתית. כל הדברים שנכתבו לעיל הם בבחינת חלום רטוב מבחינתי היום. אז כן, אנחנו ממש מפונקים. אבל, אנחנו בסדר ואפילו מאושרים. אבל לא חושבת לרגע שמי שרוצה את הדברים הנ"ל הוא מפונק , מה רע בלעבוד ולרצות גם אלוהים ישמור קצת להינות מהחיים?
|
תוכן התגובה:
|