1/8/2011 08:36
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
א' יקרה, הפכנו חשדנים מאד. זה חלק מהמחיר של הציניות שנהייתה מאד "IN".... לגבי חברתך לצעדה עם העגלה למרות שיש לה דירה ואוטו ונסעה לחו"ל...
|
כותרת:
|
גם אני צעדתי בצעדת העגלות בתל אביב - למרות שיש לנו דירה ויש לנו אוטו ונסעתי לחו"ל ... ואפילו אין לי עגלה אקטואלית לצעוד איתה (שלושת הבנים שלי צועדים על רגליהם באופן "עצמוני"....). ייתכן שהייתי שם היחידה שלא באה כאמא או כסבתא. באתי כאזרחית מן השורה -כי ההווה והעתיד של הילדים בגיל הרך (אלה שנמצאים בעגלות של האחרים) חשוב לי מאד. בקשו ממני להתראיין שם לתקשורת - וכמובן שסרבתי. לא באתי כאשת מקצוע. באתי כדי שיהיה עוד אדם אחד שמוחה, שמוסיף כוח לצעדה. למה שכחנו שחשוב למחות גם למען האחר? אולי גם החברה שלך מרגישה שזה שיש לה (ולפי מה שאת מתארת - היא לא טייקונית גדולה....) לא פוטר אותה מאחריות לקהילה ולאלה שיש להם קצת פחות? למה מי שלא רעב ממש ללחם צריך לשמור על פה סגור ולא למחות? האם אנחנו רוצים חברה שמשאת הנפש שלה תהיה תנאי הישרדות? רק לא להיות רעב? ומה עם חינוך, העשרה? הנאה? האם אלה מותרות בלתי מתקבלים על הדעת?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|