למשל-ששלושה מיליון ישראלים יעברו באוגוסט בנתב"ג. שכדי לקנות מכונית חדשה צריך לחכות כמה שבועות בתור כי הביקוש גדול ואין במלאי. אני לא אעבור הקיץ בנתב"ג והמכונית שלי רחוקה מלהיות חדשה ,אני המעמד הבינוני השחוק העובד קשה ואני לא מזדהה עם ההמונים בכיכר כי אני בחרתי במפלגה סוציאל דמוקרטית בהתאם להשקפת עולמי ומכיוון שהתפיסה הכלכלית הקפיטליסטית ניצחה,מה לעשות זו הכאעת הרוב,אלה כללי המשחק בדמוקרטיה,אני יושבת בשקט ומחכה להזדמנות הבאה. ויש לי סדר עיפויות שלפיו אני מתנהלת:טלפון חדש לא,שיעור פרטי במקצוע שאני לא יכולה ללמד את הילד שלי אותו-כן.אף אחד לא חייב לי שום דבר,והטיעון :"כי לכולם יש " לא מקובל עלי. וכן-צריך לנער פה את החינוך,את הבריאות,את סדר העדיפויות הלאומי,את זה שחרדים אפילו לא מתגייסים לשירות לאומי,את העובדה שיש מס הכנסה גבוה על עבודה ומס נמוך יחסית על רווחי הון בבורסה,צריך לשפר את מנהלת השירות הלאומי כדי שכולם ישרתו,אם לא בצה"ל אז שירות לאומי,צריך להוריד דרסטית את מספר העובדים הזרים,לאלץ מובטלים לעבוד בחקלאות,יש לי עוד המון כיוונים שאני יכולה לירות לעברם עם המקלדת. אבל הפגנה המונית שיוצרת פה הרגשה כללית ולא ממוקדת של אנרכיה זו התנהלות שהיא במקרה הטוב תמימה [ראיתי שהדוברים לא ממש סגורים על רשימת דרישות ממוקדת ].ותמיד כשיושבים לשולחן מו"מ צריך לבוא עם דרישות ממוקדות,גם אם יהיה צורך לרדת אח"כ מהעץ,ולא עם אמירה כללי "רוצים שיהיה פה יותר טוב".על "הטוב " בחיים כל בנאדם אחראי לעצמו.לא כולנו תופסים את ה"טוב" באותה צורה. במקרה הפחות טוב ההפגנה ההמונית הזו מסוכנת.
|
תוכן התגובה:
|