שיתפנו, כי הם לא מתמחים, וגם בגלל שלכולם יש בייבי ג'וגר, למרות שעוד לא נולדו להם ילדים, כי הם צעירים וחרמנים ונאיבים מדי. שיתפנו ויחזרו לדירות ארבעה חדרים שלהם ברמת השרון, כי זה באמת מגוחך מצדם להאמין שיש כאן מספיק אופטימיות ותקווה בארצנו הקטנטונת, מספיק כדי שרעיונות מופרכים!!! והזויים!!!! כמו צדק חברתי מהדהדים למישהו באיזה אופן הגיוני, מעוררים אצלו תקווה. מי הם בכלל?!?! גם לא מתמחים בשיא חוצפתם וגם סתם, סתם אלו ש 80% מהציבור תומך במחאתם, סתם הורים, אבות גרושים, אמנים, סטודנטים, (אני עוברת בראש על השלטים שאני רואה על האוהלים השונים) סתם אנשים ולא אילי הון, ולא פוליטקאים, אז למה שישמיעו את מחאתם, למה שישאפו בשם האלוקים לשינוי חברתי, לקצה חוט בקצה המנהרה הזו שאנחנו חיים בה?
עשרות שנים אנשים מסתובבים כאן ברחוב ואומרים שהמדינה חרא, שהכל חרא, שיש שתיחות, שנמאס, כל מני מנטרות שמדכאות ומערערות את שלוות הנפש שלי לפחות. אז כל האנרגיה הזו התנקזה פתאום לאיזו תחושת כח, לאיזו החלטה סוחפת על שינוי. זו טרנספורמציה מיאוש ופאסיביות למקום אקטיבי ומחולל שינוי. אתן ציניות משום מה לגבי הקריאה של מאות אלפי קולות בעם, כל אחד מוחה על מה שכואב לו ועדיין, ועובדה, שהכל מתחבר לאיזה קול אחד, ולשם שינוי הוא לא אלים ולא פסימי, אלא נוקט עמדה ומאמין - שהגיע הזמן.
הכי עצוב זה שאתן מלינות על הפטתיות של התקשורת (היא כזו, כחלק מהמיסוך של בעלי השליטה וההון על ההמון, ואני מדברת מבפנים ומכירה מקרוב את הבחירות שנעשות) ובכ"ז אתן חוות את כל המחאה רק דרכה. תגיעו לשדרה או לכל מאהל מחאה בכל עיר שהיא ותחוו את מה שמתרחש, זה כ"כ רחוק מהתמונה שמצטיירת בתקשורת. זה כל כך גבוה, וכל כך תמים, וכל כך אופטימי, עד שכמעט קשה להאמין אבל זה כ"כ חי- שחייבים.
באהבה, בהתרגשות, בתקווה נועה.
|
תוכן התגובה:
|