כמה פעמים אמרתי כאן כבר שאני לא מפחיתה בזוועה של האירוע? שאני לא בעד אלימות בשום צורה שהיא (להבדיל ממך מסתבר). מותר לי לא להסכים עם הדרך שבה היא עושה דברים??? את יכולה להצדיע ואני יכולה שלא. אני פשוט חושבת שהיא מחטיאה מהמטרה, שכרגע צריכה להיות בנה לפי דעתי, וההחלמה שלו. לא אמרתי בשום הודעה שאין הדברים משאירים צלקת. להיפך, בדיוק בגלל זה אני אומרת שצריך הלתרכז בילד. לא אמרתי לא לעשות, השאלה איך ומה ומה לטובת הילד שלה, קודם כל, לפני כל ילדי ישראל. הוא אמור להיות עכשיו בראש מעייניה, בראש סדר העדיפויות, ולפי ההרגשה והתחושה שאני מקבלת זה לא כך. אני מקווה מאוד שאני טועה. בדיון הקודם, עמוד אחורה ,האמא שיתפה במייל בתפוצה כיתתית, וכבר אז קיבלה כמה וכמה תגובות בנוגע לטון, לציניות המיותרת ולכך שהיא בעצם מחטיאה את המטרה ויוצרת אנטגוניזם במקום שהיא לא צריכה. אני מסכימה, והטור הזה רק חיזק את התחושה הזו אצלי.אבל זו דרכה, והיא זו שצריכה להתמודד עם התוצאות. וגם הבן שלה.
|
תוכן התגובה:
|