אני לא מאחלת לאף אמא לחוות את מה שחווה פותחת ההודעה. מכאן ועד להאשים אותה בצעקות על ילדיה, דחיפה למצויינות, התלהמות, מסע נקם..צריך לשמוע את הצד השני?.... מה עובר עליכן? אתן בנעליים שלה? אתן מכירות אותה ואת הילדים שלה? מה הקשר למה שמרגיש הצד השני? יש לה 3 ילדים גאונים שהיא כל הזמן לוחצת עליהם... כותבת אמא מהכיתה, אם זו לא קנאה אני לא יודעת מה זה..... אתן חסרות סובלנות לאלימות, ממש אפס טולרנטיות, כפי שאתן אומרות אבל...איזה צדקנות זו להבין את הצד הפוגע או לוצר שהדברים לא קרו בדיוק ככה.. זה כמו שתגידו, ואני בכוונה מקצינה, שבמקרה רצח גם לרוצח יש רגשות ומשפחה וגם לו יש סיפור לספר או שאשה שנאנסה בטח עשתה משהו שהביא את זה עליה. אני לא אהבתי את הניסוחים של המכתבים של האמא אבל אני לחלוטין מסכימה עם הדרך שלה, אני לרגע לא חושבת שהיא מתלהמת או טועה, אם הייתי במקומה הייתי עושה ככל שביכולתי כדי לשמור על הילד שלי והייתי פונה לכל גוף אפשרי כדי לעשות זאת. הטכות שלנו כחברה זה להתייחס לילדים בני 8 כשיות תמימות ולהורים שלהם שנותנים להם גיבוי בסלחנות. תאור ה FBI הוא מטופש , לילדים בני 8 יש מספיק תובנה כדי להבין מתי הם טועים ומתי לא. אלימות בגיל הזה שלא עוצרים אותה הופכת לקרבות סכינים בשנות העשרה.
די עם השיפוטיות הצדקנית הזו.
|
תוכן התגובה:
|