|
15/11/2002 22:31
|
ריש
|
מאת:
|
|
למה לחפש (וגם למצוא) סיבות למעשיו הנלוזים?
|
כותרת:
|
אני יודעת שמה שאכתוב כאן אינו סובל מעודף פופלאריות, אך בעיני בגידה היא סימפטום למחלה ולא הענין עצמו. נכון, קשה פתאום לאזן את הקשר המשולש שנוצר, נכון שלוח הזמנים הופך דחוק, שסקס הוא משהו שלא תמיד אפשר לממש ושהחמות והגיסות הן משהו שמזמן התחשק לחבר ללוח ביטון של ביוב ולשגר ללב הים... אממה, כמי שלפני נישואיה בנתה 'הסכם ממון' שמהווה מעין מיני תעודת ביטוח לכל צרה שלא תבוא ותקל עליה בבוא העת (אם וכאשר) את פירוק החבילה, אני יכולה לומר משפט חצי מטופש: לא חייבים להשאר יחד. לא בשביל הרכוש או הילדים לא בשבילו או בשביל ההורים, השארו בקשר כל עוד טוב לכן. הרגישו בנוח לנקות את כל הנתונים הלא רלוונטים מהענין עצמו וחשבו האם ליד האיש הזה אני רוצה ללכת לישון בלילה, האם בן הזוג הזה מאפשר לי את החופש והמרחב שאני זקוקה לו, האם הוא מפרגן ודואג לי? האם זה מה שאחלתי לעצמי כשנישאנו? אני באופן אישי נשבעתי שביום שיהיה לי רע במערכת היחסים אקום ואומר. ולפי ההכרות שלי עם עצמי (מזה אי אילו שניםן) אנ ייודעת שאם אחוש שאין סיכוי לתיקון של הדורש תיקון אקום ואלך לדרכי עם/בלי תינוק עם/בלי בית. אין דבר בעולם ששווה למענו לוותר על אושרי.
ולגבי המתהולל, סתם בשביל הכיף היתי מזכ(ק)ירה לו על מעשיה של גב' בוביט במיל'.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|