אשאיר לחברותי המנחמות והמקסימות (ללא שמץ אירוניה בדברי!) את ליטופי הסליחה וההבנה אל הבעל. התחושה הראשונה שעולה בי היא רצון לסטור! סליחה על הכעס, אבל נראה לי שלפני שתמצאי בעצמך כוח ומקום לסלוח לאחר, מותר לך קודם להיות זו שמגיע לה, זו שכועסת, זו שהעלבון הצורב מעוור את עיניה. מותר לך לרצות להכאיב, לרצות להתקפל קטן קטן , להכנס מתחת למיטה ולא לצאת לעולם... אגב, שאלתי את בלי מה דעתו, הוא חושב שאני צודקת. ולך, אישה יקרה, אני שולת חיבוק חם חם ואוהב.
|
תוכן התגובה:
|