רק עכשיו ראיתי את הודעתך והייתי חייבת להגיב. הסיפור כ"כ מזכיר את שלי! לידה קשה, התינוקת ביחידת המעבר, אני בחדר עם המשאבה במקום להיות לידה, אין מספיק חלב וצריך לתת בקבוק...
רק לפני שאסביר לך איך בכל זאת עליתי על מסלול ההנקה, בקשר לרגשות האשם: תחושת הכישלון נובעת (אצלי בכל אופן) דווקא בגלל הלידה הקשה, יש מן הרגשה שהגוף לא עמד בציפיות ואני התעקשתי על ההנקה כאילו כדי להוכיח שהגוף כן יכול! וגם עצם זה שלמדתי וקראתי כ"כ הרבה על ההנקה עוד בתקופת ההריון, זה רק מגביר את רגשות האשם על כך שאת מונעת מתינוקך את הטוב ביותר...
ועכשיו לצד המעשי: כל עוד יש רצון מצד האם להניק ורצון מצד התינוק לינוק זה אפשרי. וגם לפי הספר "הלוחשת לתינוקות" עד גיל 3 שבועות אפשר להרגיל את התינוק לשתי צורות האכילה: גם בקבוק וגם הנקה. התינוקת שלי היא הוכחה לכך.
איך שחזרנו מהבית חולים (אחרי 5 ימים שבהם הנקתי אותה רק פעם אחת) הנקתי אותה בבית וגם נתתי בקבוק (עם פיטמה מס' 1).השתדלתי גם לשאוב אפילו שיצא מעט מאוד והכמויות שהיא אכלה הלכו וגדלו. גם הזמנו יועצת הנקה שהראתה לנו איך להאכיל עם מזרק ועם צינורית אבל בשלב מסויים הפסקתי עם זה כי ראיתי שאין לה "בלבול פטמות" יש חלב או אין חלב היא תמיד שמחה לקבל את השד. לפעמים הייתה נרדמת עליו ולפעמים צורחת אבל אז אי אפשר היה לדעת אם זה בגלל הגזים או משהו אחר. המשכתי לשאוב כל 3 שעות וזה באמת היה קשה! גם לשאוב, גם להניק, גם להאכיל מבקבוק גם לעשות סטרליזציה גם לנוח גם לאכול כמו שצריך ... אם אין לך מספיק תמיכה מהאנשים סביבך זה כמעט בלתי אפשרי. ולכן עברתי להנקה או שאיבה כל 3 שעות. בשלב מסויים פשוט השלמתי עם העובדה שאין לי מספיק חלב ושהנקה מלאה לא תהיה במקרה הזה. ואגב גם יועצת ההנקה (שנדנדתי לה די הרבה) בעצמה עזרה לי להגיע למסקנה הזו. היא אמרה לי שגם המעט שיש זה יותר טוב מכלום.ושגם מהמעט הזה היא מרוויחה את הנוגדנים וגם צריך לזכור שהחלב אם יותר מרוכז לעומת התמ"ל. היא הציעה לי לתת בקבוק לאחר כל הנקה כדי לדעת שזו "ארוחה שלמה" ואז אם היא בוכה יודעים שזה לא מרעב. האחות בטיפת חלב אמרה לי שאין חשש מהאכלת יתר. ברגע שהיא לא רוצה יותר היא תסרב לבקבוק או שפשוט תפלוט את העודף. ואגב היא גם אמרה לי שכמות החלב שאני מצליחה לשאוב איננה מדד לכמות החלב שיש (ויש בפורום הרבה דיונים ועצות לשיפור טכניקת השאיבה)
למרות הקולות שנשמעו מסביב ש-די, עשיתי מה שיכולתי אני יכולה להיות אמא טובה גם אם אני לא מניקה וכו' לא ויתרתי! למי לא נדנדתי:לנטורופת, למטפלת ברפואה סינית, למורה ליוגה, לאלן שיין מלה לצ'ה. ואז כשהרגשתי שאני קצת יותר חזקה ומאוששת החלטתי לעשות "מרתון הנקה" פשוט להניק ללא הגבלה זה אומר שרוב הזמן הייתי איתה במיטה, חלק מהזמן נמנמתי כשהיא שוכבת לידי,יונקת ונרדמת לסרוגין. וכמעט לא עשיתי שום דבר אחר ("כאילו את חולה בשפעת" כמו שאמרה לי אירית פלקוביץ' מדריכת הכנה ללידה)
וככה אחרי איזה יומיים כאלה היה לילה אחד שישנתי כמה שעות רצוף ובבוקר ראיתי 2 עיגולים רטובים על המיטה זה לצד זה... איזה אושר זה היה.
הייתי מספרת עוד ועוד אלא שהשעה כבר מאוחרת. אז אנסה לקצר: היום היא כבר בת חצי שנה והסידור הזה ממשיך: אני גם מניקה וגם נותנת תמ"ל בקבוק אחד בבוקר, אחד אחה"צ ובערב - לילה דייסה. היא מתעוררת פעמים, שלוש בלילה ואז אני מניקה אותה עד שנרדמת. בערב אחרי שהיא הולכת לישון אני שואבת בדר"כ 60 מ" לפעמים 80 לפעמים 100 לפעמים 40 בקושי ולפעמים אין לי כח בכלל לשאוב. לפעמים אני מאוד גאה בעצמי שעשיתי זאת למרות כל הקשיים ולפעמים אני נורא מקנאה באחרות שיש להן שפע חלב בלי כל המאמצים האלה.
לסיכום אני מציעה לך כן להמשיך להניק ולתת תוספת לפי הצורך ובעוד חודש או אפילו חודשים כשתרגישי מספיק חזקה, תוכלי שוב להעזר ביועצת הנקה ובפורום הזה ולנקוט בכל מיני פעולות להגברת החלב.
אשמח לעזור לך עוד אם תפני אלי במייל המצורף ונוכל גם לשוחח בטלפון
שיהיה בהצלחה במה שתחליטי!
|
תוכן התגובה:
|
