אני מתרשמת (מבחוץ, לא הייתי שם...) שכך את מלמדת את בתך שכדאי לעשות מלחמות. בסוף אמא תכנע. אז כבר לא חשוב ההשג, חשוב הקרב. לדעתי (ומנסיון של 15 שנות גידול ילדים) כדאי לחשוב על הגבול לפני שאומרים "לא" ולא אחרי צעקות, זעקות וקרב תותחים.אם לא מובן למה אני מתכוונת, בואי נחשוב על הסוכריות לכאב גרון. הילדה רוצה סוכריה. את חושבת: ואפילו אומרת, רגע, אני אחשוב ואודיע לך מהר מה החלטתי. אפילו לשופט עליון יש זכות לחשוב לפני פסק דין... החלטת שמותר? על הכיפק! תני וחסל. אין קרב. החלטת, מכל סיבה שהיא שלא? אז לא! יש כאן גבול. בתחילה יהיו קרבות, עד שילדתך תדע, שכשאת אומרת "לא" ל"לא" את מתכוונת. ילדים הם נבונים ולא הולכים עם הראש בקיר, אם הם יודעים שזה לא יעזור. את כמובן יכולה להסביר (בקיצור, לא הרצאה ארוכה ומלומדת) למה לא. אבל אז יש לך גבול.
|
תוכן התגובה:
|