היי אמא, גם אנחנו חווינו זה מכבר ועדיין לא סיימנו כל כך את הענניין הזה של גבולות. לאופק בן 3 וארבעה חודשים נולד אח לפני 5 חודש' והמאבקים היו רבים. אבל- למדתי להרפות ולהגיד "לא" על דבר אחד שבחרתי. לפחות ניסיתי. התקופה הראשונה היתה מלווה בהמון רגשות אשם שלי כלפיו. המתוקי שלי פתאום התרחק ממני והלך לרגל של אבא ואני נשארתי עם הגוזל הקטנטן שלא הגיב אליי. הייתי עצובה ובודדה. נכנסתי כל הזמן לעימותים עם אופק והרגשתי שאני קשוחה מדי איתו ושום דבר לא הולך כמו שצריך. ואז הרפיתי. הגבולות עדיין ברורים, כי אני מסכימה עם כל מילה של קודמותיי. גבולות מעניקים סדר וביטחון והם ממש זקוקים לזה. אבל גבולות הם גמישים ולפעמים לא צריך להתעקש כל כך ואפשר להחליט לזרום עם הילד ולאפשר לו קצת עצמאות, קצת בגרות, קצת השתובבות וגם לנו קצת מכל דבר. תנסי לשתף אותו כמה שניתן, להניק את התינוקת ולהקריא סיפור, או סתם to be ולא to do. כלומר להיות קשובה אליו ואמפטית, בלי לרצות כל הזמן ולשאוף לאן שהוא. סתם לחייך אליו, להיות איתו נטו. לתת לו את ההרגשה שאת עדיין אמא שלו שהוא כל כך זקוק לה ואוהב אותה. הוא יחזור להיות רגוע, תני לו ולך קצת זמן.
|
תוכן התגובה:
|