אמא טריה יקרה,
הייתי רוצה לחבק אותך חיבוק גדול ולנחם אותך. כאב לי לראות איך את משתמשת כלפי עצמך בביטויים של בית דין שדה: 'נשברתי', 'אני יודעת שאסור לי להגיד את זה', 'רגשי אשם'. את לא עומדת למשפט, ולמרות שזה נראה כך לפעמים - את גם לא בטירונות.
ילד חדש זו משימה קשה ומפרכת. נכון, גם מספקת ומהנה, אבל מאד מעייפת ומתישה, יותר מרוב המטלות שלקחנו ושניקח על עצמנו בהמשך חיינו. את אמא נפלאה לילדך, הכי נפלאה שתהיה לו אי-פעם, ומותר לך להרגיש קושי, לבכות ולהזדקק לפסק זמן. זה כל כך טבעי. אני מרגישה קצת כמו תקליט שרוט, אבל נורא חשוב שתפרגני לעצמך ותבקשי עזרה - בקשי מאמא שלך לקפוץ לשעתיים ולכי לישון, או לבית קפה. היא כבר תקרא לך אם יהיה צורך. ואם קשה לך לפרגן לעצמך את המנוחה החיונית הזו, זכרי שגם לתינוקך מגיע להיות בזרועותיה של אמא רגועה, שחידשה את מלאי האנרגיה שלה. העייפות בחודשים הראשונים לאחר הלידה היא לעתים בלתי נסבלת, אני זוכרת שבכיתי בלי הפסקה ממש, הרגשתי שאני בסדרת עינויים. כשגורעים מאדם שינה, כל התפקוד שלו משתבש. במקום להאשים ולהלקות את עצמך על 'פשעים כנגד האנושות' שלא ביצעת, הכיני לך כוס קפה וחשבי - מי יכול לעזור לי היום?
אגב, במקרים מסוימים גם טלפון לבן הזוג (בלי דרמות מיותרות) יכול להבהיר לו שעזרתו תתקבל בשמחה ובאהבה. האם הוא באמת לא יכול לצאת שעה קודם לפעמים?
מקווה שעזרתי קצת, את מוזמנת להשאיר לי טלפון במייל ואשמח לשוחח איתך.
|
תוכן התגובה:
|