אוי, כמה שאני מזדהה איתך.. את יודעת, מצבך מצויין, כי לי לקח לפחות 3 חודשים להודות שאני צריכה עזרה (מה שאומר - להודות בפני עצמי, אמי וחמותי שאני לא וודרמן,וואי, וואי,וואי - איזה שיעור). אני מצטרפת לדיעה שלקרוא לאמך לשעתיים לשמור עליו וללכת לישון - יכול לעשות לך טוב, ואם קשה לך לבקש ממנה, כי הבקשה הזו תעלה לך ברגשי, שזה לא שווה את זה, אז מה אם בייביסיטר אחראית ואת שם חדר ליד, אם צריך אותך. מודה, עבורי לישון היה (ונשאר) הרבה יותר חיוני מללכת לבית קפה,אבל,את יודעת, כל אחת והצרכים שלה. הבשורה הטובה - היא שזה משתפר. אבל בינתיים, בואי נתחיל בקטן: תריצי את רשימת האנשים שאת סומכת עליהם ותתקשרי. את יודעת, שלפעמים גם אם את לא הולכת לישון, אבל, מחלקת אחריות. כלומר, שמישהו אחר משחק איתו ואת שם צופה בהם, יכול מאוד להקל. נו, יאללה, למה את מחכה? בטח יש מישהו שישמח מאוד לשחק איתו כבר היום ויקל בכך עליך קחינשימה עמוקה,חיבוק ובהצלחה
|
תוכן התגובה:
|