 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 3/11/2001 0:34 | דלית ש. | מאת: |
|
התינוק כימעט בחוץ ושלום לכולן |
כותרת: | |
|
נתחיל מהבשורות השמחות : למי שזוכרת אותי אני עומדת כבר ללדת ולא יודעת איך אבל התינוק היצליח להיתהפך לכיוון הנכון ועכשיו שבוע 38 כניראה אני אצליח בלי קיסרי. מה שחשוב בעניין הברית בעלי היגיע לדעה ההכי הכי טובה בעיני והיא "תעשי מה שבא לך" וזה לא מיכעס ואפילו לא מהיאוש שבילבלתי לו כל כך הרבה במוח על הנושא. לא. זה כמו ,ולא נעים להגיד ,"כיסוי תחת" כדי שלא תהיה לו אחריות ואים חס וחלילה יקרה משהו רע אז הוא יוכל לא להאשים את עצמו. זה לא ברע זה פחדנות ואמונה שהנה הפעם אני יודעת כנראה משהו שהוא עוד לא היצליח לילמוד. ניראה מה יהיה אחרי הלידה. ואם תהיה איזו צהבת קטנה חס וחלילה ויהיה אפשרות לענות "עוד לא עשינו כי לילד יש צהבת" או משהו כזה ביכלל הוא מסודר. אני לא יודעת אים אני צוחקת או מזועזעת שהיגעתי לזה. בקשר לצהבת אני מיתכוונת. אז בהיזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה למי שענתה לי ולמי שעודדה אותי בלי להכיר אותי ביכלל. למי שחושבת כמו ההורים של בעלי שחייבים ממש לחתוך אבל לא היתקיפה אותי ולא ניסתה לומר לי כמה נורא לא לעשות. אתם אחלא בנות. מה שכן , אבל, אני ניפרדת בכל זאת מהמקום הטוב הזה. הסיבה העיקרית שאני כבר לא יכתוב וזה דוקא כשאני חושבת שאולי הכי אצטרך זה העיניינים האחרונים פה בפורום. אני לא מאשימה אף אחת שתדעו ויש לי רק להודות על המקום הזה. אבל כשהייתי במשבר ,ליפני שבועיים אני חושבת, פיתאום הפורום היה סגור והיה איזה עונש שכמה שקראתי אחורה וקדימה ותאמנו לי אף פעם לא ביזבזתי כל כך הרבה זמן על נושאים שאני לא צריכה, לא היצלחתי להבין מה קרה פה. אז מישהי אמרה משהו ומישהי ענתה לה. להאשים את כולן באלימות ושפיכת בוץ בסלון , משהו כזה, זה היה מה שקוראים בבית הספר עונש קולקטיווי. ואחר כך הרגשתי כאן מין פחד. מישהי כותבת הודעה ומייד קופצים עליה לקרוא את התקנון, לעשות חיפוש לישלוח אימייל לא לעשות פירסומת. זה כמו לישאול במכולת את המוכר אים יש יוגורט והוא יואמר : תראי מה עניתי להוא ששאל את אותה שאלה. יותר קל ונעים להגיד יש יוגורט. ומשהו אישי לרותי שאני מרגישה שהפורום שלה בסך הכול הושיט לי יד בעת בכי וצער ואני קודם כול מודה : להגיד כול הזמן אבל זה בית פרטי זה פרטי זה מין קשוח ונורא מעליב. וכבר אמשתי שאני "דלית הבכיינית" גם שאת באה אלי לקפה אני לא מזכירה לך שזה בית פרטי. גם אים בטעות דרכת עים בוץ על השטיח החדש שלי. משהו כזה, מקווה שהרעיון הובן בלי להעליב. ותודה. לדעתי הרבה מיזה נובעה מהצורה והתוכנה של הפורום. לא מרוע של האנשים. אז אל תתחילו גם ליבכות לא היתכוונתי ליפגוע באף אחד. בכל אופן אני היגעתי למצב שחצי מימה שאני קוראת זה כמו שוטר תנועה שמחכה בצד הדרך. אני יודעת שאני בסדר אבל מפחדת שיתפוס אותי על משהו. וגם רואה איך 'תופסים' אחרים. לי במיוחד ברגישותי הידועה זה לא כול כך מתאים. ניראה לי אבל שהסוף אצלי יהיה טוב בעוד מקסימום שבועיים תינוק טפו-טפו . שיהיה לכן כול טוב. בהרבה הערכה דלית |
תוכן ההודעה: | |
תגובות נוספות
| 3/11/2001 11:2 | דלית, שיהיה בהצלחה ושתעבור לך בקלות עד כמה שאפשר הלידה והתקופה שלאחריה - רווית |  |
| 3/11/2001 11:48 | דלית היקרה שלום, - רותי קרני הורוביץ | |
| 3/11/2001 16:8 | לדלית, רוית, וכל מי שנעלבת בימים אלה. - ענבל ל | |
| 3/11/2001 19:42 | דלית, המון בהצלחה! ועוד מילה קטנה.. - עדיה | |
| 3/11/2001 20:23 | לכל המשתתפות הקבועות והנהדרות של הפורום - ליא | |
| 3/11/2001 20:43 | ולדלית- בקשר לברית מילה - ליא | |
| 4/11/2001 13:56 | רווית, תודה, גם אני (ל"ת) - ענת ב | |
| 4/11/2001 23:11 | הסיפור שאינו נגמר - רותי קרני הורוביץ | |
| 5/11/2001 8:49 | רותי, התוודעתי היטב לרגישות הגדולה שבך - רווית | |
| 5/11/2001 12:46 | הסבר, נמק ופרט.. (למרות שהנושא באמת כבר נלעס כמעט עד זרא) - עדיה | |
| 6/11/2001 15:43 | לעדיה, - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית | |