|
8/6/2003 09:30
|
אג
|
מאת:
|
|
להכניס לפרופורציות
|
כותרת:
|
אני מקווה להרגיע במעט אימהות שחושבות שעשו את טעות חייהן כשמלו את בנם
אני לא פה לקחת צד בעד או נגד ברית מילה, אבל רוצה לגעת בכמה נקודות כדי לשמור על פרופורציות ולהבין ששני הצדדים לא עד כדי כך קריטיים (ובטח אין טעם לנקוט בקיצוניות לכאן או לכאן).
נתחיל בהערה כללית שאם היו טיעונים ממש חזקים לאחד הצדדים, אז בכלל לא היה מקום לשקול את הנושא ומרבית האנשים לא היו צריכים בכלל שכנוע לבחור באפשרות אחת או שניה.
וכעת לנגיעה בנקודות השונות בצורה רציונלית:
אני לא מתייחס לקטע הדתי/מסורתי מכיוון שאני לא מושפע ממנו וממילא מי שמתלבט לא שם את השיקול הזה בראש מעיניו.
לגבי הטיעון הרפואי, כנראה כרגע אין טיעון מוחץ לצד זה או אחר (הדבר הרציני ביותר בעד ברית הוא שאולי, לא בטוח, יש סיכוי פחות לאידס וגם זה מוטל בספק) ולכן אינני רואה בשיקול הרפואי שיקול של ממש עד שיתגלו ממצאים חדשים. אמנם למתנגדים יש כמובן את הסכנה הכללית בעצם החיתוך, אך לדעתי במידה שמבצע זאת רופא כירורג מיומן בתנאי סטריליזציה טובים, נראה לי שהברית לא מסוכנת בהרבה מחיסון שניתן לילד או מפירסינג שיחליט לעשות כשיגדל.
לגבי ה"נזק הנפשי" שנגרם לתינוק מהברית או ה"בגידה" של האמא כמו שרבות כותבות, אני לא יכול לחשוב על טיעון פחות מאולץ מזה. אני יכול להעיד שאני אוהב את אמא שלי, ובודאי אינני זוכר דבר מהברית כמו שאינני זוכר את החיסונים שעברתי או אפילו את העובדה שתפרו לי אצבע ללא הרדמה כשהייתי ילד וצעקתי מכאב (לפי הסיפורים כמובן, המאורע אפילו לא זכור לי). הנקודה היא שהמוח איננו מסוגל לזכור כאב, גם אם נדמה לכם שהברית כואבת יותר מדברים אחרים בחיים. אני מאמין שאפילו האימהות כאן יאשרו לי כי למרות שהן זוכרות הלידה, הן לא יכולות לשחזר ממש את הכאב שחוו. אני משוכנע שאם ההורים יתנו אהבה לתינוק, הוא ישכח את הברית תוך זמן ספור בלבד. ואם לא - הברית זה לא הבעיה העיקרית שתהיה לו ממילא.
הטיעון שתופס תאוצה בזמן האחרון הוא ההנאה ממין. כמה הערות, בייחוד לאימהות שלא בדיוק יודעות מה מרגישים ולכן לפעמים מעצימות את הטיעון הזה:
כמובן שהמחקרים נעשים על בוגרים שכבר התנסו במין לפני הורדת העורלה כדי שיוכלו להשוות. יש לקחת מחקרים אלו בעירבון מאד מוגבל מהסיבות הנ"ל:
- אין אפשרות לעשות גזירה שווה בין תינוק לבין בוגר - גוף הבוגר מקבל קשה יותר שינויים ולכן גם ההחלמה שלו ארוכה וכואבת הרבה יותר.
- שינוי העצבוב הוא גמיש מאד ועדיין בהתפתחות אצל תינוק בעוד שאצל מבוגר הוא לא קיים
- אצל מבוגר מתלווה בדרך כלל גורם פסיכולוגי כבד משקל, הרבה פעמים נגד הברית (לא שאני לא מבין אותם) מה שמשפיע על ההשוואה. כדוגמא נגדית ראיתי פה בפורום שתיים שהעידו שבעלם טוען שלא היה שינוי.
- קשה לי להאמין שניתן ממש לזכור את מידת החוויה ממין "לפני" במנותק מכל הפקטורים האחרים שקיימים במין מלבד התחושה האיבר עצמו, בטח לא על פני פרק הזמן הארוך יחסית שלקח לבוגר להחלים לגמרי.
- לא בדקתי את כל המחקרים הללו, אבל באחד שמצאתי בארה"ב, דיווחו על ירידה בהנאה 4(!) גברים. אין שום מובהקות סטטיסטית בכאלה מספרים וכל מי שמסתמך על כאלה הוא בבחינת משכנע את עצמו.
- מנגד לאותם 4 גברים הרי כבר בתגובות ראיתי 2 שסותרים זאת. בנוסף גם היה חוקר צרפתי שהעיד כי דווקא זה מאפשר לו להאריך בזמן המשגל. גם טענה זו, כמובן מיוחסת לבוגר ומשוללת מובהקות סטטיסטית.
ועכשיו לשתי נקודות אישיות - הטענה היא שבעורלה יש עצבוב יותר מהעטרה. לו היה כזה הבדל, אזי היה הבדל מהותי בין התחושה שמרגישים גברים במגע בעטרה לעומת האזור הקרוב יותר לבסיס האיבר שעליו נותר עור (ואין צורך להגזים ולומר שאותם עצבים מגיעים רק לעורלה והמקום ממנו הם מגיעים שונה מהם מהותית בדיוק בנקודת החיתוך - זה מגוחך והגוף לא עובד כך). מניסיון אישי אני יכול להעיד שלא כך הוא - תחושת המגע בעטרה ובאזור הבסיס דומות מאד.
- נקודה שניה שנוטים לשכוח - מרבית ההנאה באורגזמה לא באה מהחלק החיצוני אלה מהחלק הפנימי של האיבר.
לסיכום הנקודה, לא נראה לי שאם בכלל יש הבדלים אז הם כאלה מהותיים לכאן או לכאן. מכיוון שלפחות חצי מההנאה ממין מקורה בראש, טוב תעשנה האימהות אם תשקענה יותר בחינוך הילד להסתכלות בריאה על מין מאשר להתעסק יותר מידי בהשפעות הברית.
לבסוף דעה אישית על הנושא החברתי - קשה לי להעריך כמה זה ישנה לבנים אחרים במקלחת, אך התחושה שלי, מגובה בדברים שכתבו לא נימולים היא שדווקא שיקול זה לא צריך להפריע להורה שלא רוצה לימול את בנו. מצד שני, לא ברור לי תגובת בנות זוג בעלות ניסיון מיני קודם למראה איבר לא נימול, יתכן שזה יגרום אצל חלק תגובת רתיעה ראשונית (כמו באותו פרק ב"סקס והעיר הגדולה", עד כמה שאפשר לסמוך על הכותבים בסדרה). לטווח הארוך לדעתי זה גם לא ישפיע, כי אם הם אוהבים, קשה לי להאמין כי זה מה שיקלקל.
כתבתי זאת כי נדהמתי מעוצמת החרטה של אמא שמלה את בנה ואני מקווה שאולי זה יחזיר אותה לפרופורציות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
