17/2/2002 12:16
|
שיר
|
מאת:
|
למרגלית, בהלם מסויים
|
כותרת:
|
רבות וטובות הביעו כאן את דעתן בצורה מנומקת ומופלאה. עדי הפליאה לעשות כן. אך אני משתלבת בדיון מתוך תחושה מסויימת של הלם: האם זו את, אותה מרגלית שבעוד כמה דפים מנסה לומר לנו כמה העולם הוא רע ואכזר וכמה המציאות הסובבת אותנו איומה (ולכן כמה פטטי להתעסק בקטנות שאנו בעוונותינו עוסקות בהן..) האם זה כה לא ברור שכדי ליצור פה משהו טוב יותר עלינו, קודם כל ולפני הכל, לכבד את זולתינו? אני לא יכולה לכבד רק את האהובים עלי, את אלה החושבים כמוני, העוסקים באותם רעיונות כמוני. אני נמדדת ונבחנת ביכולת שלי לכבד את השונה. דבריך כלפי מיכל, שללא ספק סובלת סבל רב וליבי איתה, וסגנונך הכללי לא משרתים את הרעיונות שאת (את!) מדברת עליהם. כבוד ומתן לגיטימציה לדעות אחרות הן הבסיס למשא ומתן ולכל שיח. האם את רוצה שלום באמת? זה התנאי וזה מתחיל מלעשות שלום בביתך ועם חברותייך, גם הוירטואליות שבהן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|