16/2/2002 14:43
|
מרגלית
|
מאת:
|
עדי, את מייחסת לי דברים מופרכים. כדי לשנוא מישהו אישית, צריך שיהיה לי באמת אכפת
|
כותרת:
|
קשה לי להבין איך הגעת לאנליזה הנפשית שעשית לי, והחלטת שאני מלאת שינאה. איך אפשר לשנוא שורות טקסט בפורום ושם כלשהו שלא אומר לי כלום. אין בי שום שינאה, אני אדם אוהב ודביק כמו כולכם אבל גם ביקורתי, ולא מוכנה לינוק בצורה עיוורת תורות שלא רלבנטיות לחיי, שקשורות לאופנות של סטטוס ואיכות חיים, לאופן שבו אנשים רוצים לראות את עצמם ופחות באמת לטובת הילד הבסיסית. לכן עטיפת הדביקות החונקת לא מאפשרת כאן ביקורת ופתחי מחשבה אחרים. יתכן שהריאקציה לרפואה הממוסדת הביאה לשעבוד העיוור הזה לטרנד הטבעי. אני בעד ריאקציה תרבותית ומרד על סדרי עולם עבשים, ובטוח שרופאים טועים לעתים טעויות פטאליות. קראתי את סיפוריהן של אסנת ובייב. הייתי תולשת לרופאים האלה את החיים בנקמת עולם.
אבל אתן לא רואות שאתן יוצרות עיוות. לא את אישית כמובן, אלא הקבוצה ושטיפת המוח הטבעית הזו. אני לא צריכה קונצנזוס של כל הרופאים כדי להבין שלידה טבעית בבית זה סיכון טפשי וחסר אחריות שהיולדת לוקחת.
גם כל שרשרת הטיעונים של מיכל, שאני מאמינה לה בסופו של דבר, נראית לי כמו שכנוע עצמי, שוב נרקיסיסטי. אין שום הוכחות שיהודים כאמור מרגישים פחות בסקס (ולי יש הוכחה הפוכה ;-) לפחות מעדויות) או שנגרם להם נזק נפשי כלשהו בהליך הברית. שום הוכחה וואטס או אבר חוץ ממסכת רגשי אשמה פולנית שמחפשת משמעות עצמית דרך העצמה של דברים שאין להם בסיס.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|