היי מיכל!
קראתי בכאב את הודעתך. אני מרגישה כמה את עצובה, כואבת ומתחרטת. אני לא אכנס לכמה תועלת יש ברגשי אשמה (אולי יש להם תפקיד שנסתר מעיני), אבל באמת, אני חושבת שאולי את יכולה קצת להקל על עצמך, עם מעט הגיון. לא יתכן שחויה כה קצרה וחד פעמית תשפיע כפי שאת מתיחסת. זה לא נראה לי נכון. זה קצר, חולף, ואינני בטוחה שגורם יותר סבל מאשר גזים של כמה שעות, או לילה של חוסר שינה בגלל צינון וקשיי נשימה. מה שאני מנסה לומר הוא שלא תוכלי להגן לנצח, ואני לא חושבת (באמת, בכל מיטב הבנתי) שגרמת כזה נזק בלתי הפיך. לא לנפשו ולא לקשר בינכם. להיפך, רגשי אשמה כה רבים יכולים להזיק לך ולו. נראה לי שהגיע הזמן ל - forgive and forget, לא רק לאחרים, גם לעצמך!
ולגבי הברית, תראי, יש לכאן ולכאן, אולי באמת עדיף בלי - אך בכל זאת, עכשיו הילד לא ירגיש בחוץ וכו'. כלומר גם אם אולי היית מחליטה אחרת היום, יש יתרונות גם לכך. וגברים מאוד נהנים מסקס, אני לא רואה הרבה סיבה לדאגה בשבילם (מה גם שגם ככה זה לא יעזור, אולי לילד הבא).
ואחרון חביב, למרגלית, דברי חכמים בנחת נשמעים, יקרה. אם את רוצה להשפיע עלינו - וזכותך, וכל הכבוד לך על כך - אז בנחת. אז נקשיב לך. אנחנו בד"כ מקשיבות, וגם אם לא - גם זו זכותנו.
|
תוכן התגובה:
|