|
13/2/2004 05:23
|
אני
|
מאת:
|
|
ואו, לא פשוט
|
כותרת:
|
נשמע כל כך מוכר!!!! קודם כל, אני חייבת להגיד לך שאת צודקת שאין לך כוח לתירוצים והוא צריך לקחת את עצמו בידיים. הסיפור שלך כל כך דומה למה שכתבתי כאן פעם שבאמת עצוב לי לקרוא. גם אצנו הוא היה מרוכז בעצמו, תבע בעבודה, אי אפשר היה לדבר וכו'. עד שחשבתי שהוא בוגד בי ואז הבנתי שכל מערכת היחסים בינינו לא כנה באמת. אז הוא לא בגד, הוא פשוט מצא לעצמו פתרון והוא הבריחה הזו לעצמו, הוא ברח וברח ואני חיפשתי וחיפשתי עד שהשתגענו. היום אני יכולה להגיד לך שאנחנו שנינו בטיפול (כל אחד לחוד). היום הוא הרבה יותר אופטימי ממני, פחות מתוסכל ושונא. אני לא יכולה להגיד לך שהכל טוב, אני עדיין עובדת על עצמי להחזיר את האמון שאיבדתי בו. אבל, הדרך היא לדבר ולטפל. אני חושבת שאת לא צריכה להרגיש אשמה בקשר להבאת ילד לעולם. את נושאת אותו ברחמך 9 חודשים ואת מגדלת. לכן את צריכה להוליד אותו ממקום של רצון אמיתי ועם תמיכה מבן זוגך.
אני הייתי ממליצה לך ללכת לבד לטיפול. את צריכה עכשיו לדאוג לנפש הפגועה שלך. הוא כבר יצטרף בהמשך.
מקווה שעזרתי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|