אכן מצב לא פשוט. זוגיות טובה מושתתת קודם כל על שני אנשים שטוב להם בחייהם. למי שקשה בחיי היום יום עם עצמו, יתקשה לתפקד במערכת יחסים זוגית, ויהיה לו קשה להעניק. אצל גברים זה יותר בולט, כי קל להם להעביר את האחריות לאשה, שבמילא נושאת בעול זה רוב הזמן. אני טוענת שבכל סיטואציה יש שני צדדים, לא יכול להיות שרק אחד לא בסדר. תנסי פעם להכנס לנעליים של בעלך, מעבר לכך שהוא מתוסכל בעבודתו ולא רואה מוצא בעתיד, אני בטוחה שאת נותנת לו תחושה (אולי בתת מודע)שהוא מאכזב אותך, שהוא לא מספיק תומך בך, שהוא לא מספק את צרכייך. גם אם את צודקת ויכול להיות שאין ביכולתו להכיל רגשית את כל הסיטואציה עם בנכם או להתמודד עם שינויים בעבודה, הוא כזה ואת צריכה לקבל אותו כמות שהוא, ומתוך תחושת הקבלה והאמפטיה לנסות לשנות דברים. ביקורת יוצרת הרבה פעמים אנטגוניזם אצל הצד המבוקר. את מצדך פיתחת כבר כל כך הרבה כעסים כלפיו, שאין לך לאן לתעל, והוא לא מסוגל להתמודד אתך יותר. לא מספיק קשה לו בעבודה, גם שהוא חוזר הביתה הוא צריך להתמודד עם אשה שגורמת לו להרגיש שהוא לא בסדר, אפילו אם הוא לא מדבר על זה. ישנם אנשים שלא מסוגלים להגיד מה כואב להם ולנהל דו שיח עם בן הזוג, הם פשוט נסגרים וזהו.
לדעתי, אם תנסי לתת לו תחושה שאת אוהבת אותו ומקבלת אותו איך שהוא, למרות שהוא לא נותן לך תחושה של נשיאה משותפת בעול, תראי שאט אט הוא יפתח אלייך ומהמקום הזה תוכלי להתחיל לעבוד על התקשורת ביניכם. אני מקווה שאולי עזרתי ולו במעט. בכל מקרה קבלי חיבוק וירטואלי, את מתמודדת עם דברים לא פשוטים.
|
תוכן התגובה:
|
