|
13/2/2004 09:47
|
נוני
|
מאת:
|
|
ליאת יקרה (באמת יצא ארוך )
|
כותרת:
|
נגעת בליבי למרות שאני רחוקה ממצבך, משום מה אני כל כך מבינה אותך.
הייתי כבר במקום של קצר בתקשורת ביני לבין זוגי (נראה שזה מה שקורה לכם )וזו הרגשה מאוד לא נעימה מעין לבד כזה בתוך משהו שאמור להיות ה"קן" שלך.
אני חושבת שא' ב' של זוגיות חייב להיות תקשורת בינכם. לדבר המון המון ואין תירוצים כנגד זה. פשוט לשפוך כל מה שמפריע ( נשמע שהוא לא כל כך מודע לזה שאת "לבד" בהתמודדות גידול הילד ) הצבירה הזו של דברים שאמורים להיאמר ולא נאמרים גורמת לפעמים לכעסים אחד על השני או אכזבות אחד מהשני ללא שום סיבה לפעמים ובעצם בגלל סיבה אחת פשוטה והיא למעשה החוסר בתקשורת. נראה שכמו רבים נשאבתם לחיי השיגרה שלפעמים נוחה להחריד ואלו תוצאותיה ( בעלך שציין שטוב לו ככה ושיעזבו אותו )
מאחלת לך שתאספי המון כוחות להתמודד עם זה. נראה שאין פה מקום לבריחה מצידך - להיפך את דואגת לכם וזה כבר טוב. אולי באמת לעשות מה שחלק כאן ציינו - טיפול או ייעוץ קצר ותמציתי הרי טיפול פסיכולוגי יכול לקחת שנים לפעמים. ואת צודקת שהציק לך שהוא קרא לך "ענתי" אל תתנצלי זה באמת היה מפריע לכל אשה ממוצעת.. אבל זה באמת לא אומר שהוא בוגד. יכול להיות באמת שגם הוא מרגיש דברים בזוגיות ולא מדבר עליהם אלה "מטאטא" אותם ולכן נוצר מצב שאולי בעבודה קצת יותר נעים לו - יש שם דברים חדשים או פרצופים מרעננים..
אוקיי - אני לא פסיכולוגית ולא מומחית גדולה אז קחי כאן הכל בעירבון זה בסה"כ דומה לכמה תחושות שעברו עליי בחיי. שבו ודברו ! שפכי הכל !! ספרי הכל !! ותראי לו שבאמת איכפת לך ושאת רוצה לשנות משהו. חכי עם עוד ילד, זה לא נשמע הזמן הנכון לדעתי(רק לדעתי !!)
בנתיים שולחת לך חיבוק חזק ומבין. וחוץ מזה - שיהיה לך רק נפלא.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
