וזה גם לא מה שכתבתי. האמת שזה גם הקפיץ אותי לקרוא את כל ההבנה הזו שאת אמורה להרעיף עליו. מה כן? - אין מה לעשות, אנחנו אלה שאיך זהר פעם קראה לזה?.. (זהר אם את כאן תביאי ציטוט עצמי) אנחנו מובילות את הבית. אבל זה אומר שאנחנו יודעות לאן אנחנו רוצות ללכת ומכוונות לשם, זה ממש לא אומר שאנחנו צריכות לסחוב לבד את כל העגלה. להיפך! אבל לכוון אותו. לקחת אוויר, ולמרות שבא לך רק לצרוח עליו "מאנייייק!", להגיד לו: "מותק, אנחנו לא בסדר, אני צריכה שתעשה את זה ואת זה, שתחשוב, שתשקיע.." וכו וכו'. להסביר לו לאן ללכת. לפעמים לדרוש ממנו ללכת לשם. כבד. מתסכל. תפקיד עם בעסה. אבל אלא אם את מחליטה לוותר על הקשר הזה, אין מנוס מכן לכוון אותו. גם כשלא בא בכלל בכלל. יותר מזה - גם כש"לא מגיע לו בכלל". ואת עושה את זה בשבילך. לא בשבילו. עכשיו יותר קפיש? ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|