|
13/2/2004 10:15
|
ליאת
|
מאת:
|
|
תודה לכן בנות
|
כותרת:
|
תודה לכולכן על ההבנה וההתיחסות. ותמרה, כל הכבוד על הזכרון, זו באמת אני עם ילד בחינוך מיוחד , עם דיאטה לקראת הטיפולים וכו' וכו'. אני בכל אופן כבר הולכת לטיפול פסיכולוגי בשנתיים האחרונות בעלי לעומת זאת בטוח שהכל אצלו מאה אחוז ושהוא לא זקוק לשום טיפול, מה שכן בתקופות קשות שלנו הוא "מייעץ" לי ללכת ליותר שיחות אצל הפסיכולוגית כי מבחינתו הבעיות נובעות רק ממני.
אני טיפוס שלא שומר בבטן ומדברת איתו הרבה על רגשותי אבל תמיד נתקלת בחומה והוא מיד מתחיל בהצתדקויות או שהוא אומר את מה שאני רוצה לשמוע כדי להשתיק אותי אבל לא ממש לוקח לתשומת ליבו שום דבר.
בקשר לעוד ילד אני בדילמה שכן מצב הפוריות שלי בכי רע ואינני יכולה לחכות זמן רב שכן הילד כבר בן ארבע וחצי וככל שעובר הזמן מצבי מחמיר כך שאני הולכת על זה ויהי מה. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ולא מוכנה לוותר, אני מקווה שיבין לליבי ויתמוך בי יותר. הבעייה היא שאני מתחילה תמיד לבכות כשאני מדברת איתו וגם לזה אין לו יחס מיוחד, אני לא ממש יודעת מה לעשות אבל מה שלא יהיה אני אצליח בסוף, אני בטוחה. שוב תודה, ליאת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|