|
13/2/2004 20:46
|
תמי אמא של ערבה ואלה
|
מאת:
|
|
אין מה לעשות, הבנות שלי רוצות אותי וצריכות אותי,
|
כותרת:
|
אז כנראה שאני אמא שלהן, ועם כל הטעויות והמשגים, אני האמא היחידה שלהן, ןאותי הן מחפשות. דסי- אין לי מושג למה קראתי לערבה אחותי. לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות אז, במחלקת יולדות. זה פשוט יצא לי מהפה. דרך אגב דסי- שלחתי לך כמה מיילים אבל יש תקלה אצלי במחשב והדואל לא יוצא. הוא בטח יצא מחר או משהו. בכל מקרה- לעניינינו- בעיני האימהות זה המקצוע הכי חשוב והכי מסובך שיש. ואת התחושה של האימהות נותנות לי יותר מהכל שתי הבנות שלי, שהן כמו מראה לנפשי- מגיבות כמו ססמוגרף למצבי רוחי, דורשות את קרבתי, נלחמות בינהן על זמינותי. תחושת האימהות הולכת ומתפתחת, יחד עם רגשות האשמה ותחושת האחריות המשתקת. ככה זה. ושלא ימכרו לך אמת אחרת, אידיאלית כזאת, על אימהות שמהרגע הראשון כבר מחוברות לתפקיד הזה שקבלו עם הלידה. זה פשוט לוקח זמן. תמי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|