|
7/7/2004 13:45
|
עידית של שחר
|
מאת:
|
|
שאלה קשה,
|
כותרת:
|
קראתי את כל התשובות עד כה, ואין לי תשובה חד משמעית למה המשכתי להתעקש על הנקה למרות כל הקשיים שהיו בדרך, והיו המון. מהרגע הראשון הילד התפתל ובכה תוך כדי יניקה, ואני איתו... וכל הזמן התעקשתי להמשיך, תומכת הנקה, ויועצת הנקה, המון תמיכה מבעלי ומהבנות בפורום, כל יום נשברתי והחלטתי שאני מפסיקה, ושוב עידוד, ושוב המשכתי להתעקש איתו. היה לי לא נוח בצורת הישיבה, לא נוח לצאת מהבית ולהניק בחוץ, הצורך למצוא איפה להניק, תמיד לחפש כריות לתמיכה, שבירות קטנות שבהן נתתי בקבוק... בערך אחרי 6 שבועות התחלתי גם להנות מכך, להנות מהמגע, לראות אותו נהנה ומלטף אותי בזמן ההנקה... היה לי מאוד קשה לוותר על ההנקה כשבגיל 3 חודשים נאלצתי להתחיל לגמול אותו בהדרגה כשהייתי צריכה לחזור לעבודה, מה שגרם לכך שבגיל 5 חודשים הוא כבר לא רצה יותר לינוק וממש בכה כשניסיתי להניק אותו ולי זה היה מאוד חבל. למרות כל מה שכתבתי עדיין אין לי תשובה למה היה לי כלכך חשוב להניק, אולי כי הרגשתי שזה המזון הטוב ביותר בשבילו. היום אני מאוד שמחה על כך שהתעקשתי והנקתי אותו כל עוד הוא רצה. ומקווה שבילד הבא ילך יותר בקלות ואניק יותר זמן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|