|
7/7/2004 18:41
|
ד"ר ליבוביץ
|
מאת:
|
|
קודם מיהרתי, ולא קראתי את התגובות, אז קצת יותר בהרחבה
|
כותרת:
|
עניתי על השאלה למה אני הנקתי ומניקה, כי זה מש שפותחת ההודעה שאלה. למזלי העצום לא נתקלתי בקשיים רציניים אף פעם. כשהיו קשיים, הם נפתרו די בקלות יחסית למה שאני רואה לעיתים במרפאתי - נשים שמשקיעות את הנשמה, ובכל זאת זה לא הולך, ובודאי לא בקלות, ובודאי שאין מה לדבר על הנקה מתוך עצלנות. ובכל זאת יש נשים שמשקיעות בזה המון המון אנרגיה וכוחות נפש. ובאמת מעניין מדוע הן עושות זאת. כשהכל הולך בקלות, באופן טבעי, זה לא חוכמה. המטרה שלי היא לנסות לעזור ככל האפשר לנשים להגיע למצב שזה ילך בקלות ובאופן הכי טבעי שאפשר. אבל באמת יש כאלה שזה לא הולך. ולצערי אני במרפאה שלי זוכה לראות את כל המצבים הקשים ביותר - תינוקות שלא מצליחים לינוק, אמהות שלא מייצרות מספיק חלב, כאבים קשים מנשוא, שלא מגיבים לשום טיפול. המעניין הוא מדוע האמהות האלה באמת משקיעות כל כך הרבה. הסיבות מגוונות - הרצון לתת לתינוק את הטוב והבריא ביותר, הרצון לקשר הנפלא שנוצר בהנקה, תחושת האכזבה שמשהו שאמור להיות "טבעי" לא פועל כנדרש. אני לא מרגישה שאמהות עושות מאמצים עצומים כדי להניק כדי שהחזה יהיה גדול יותר או כדי שיחשבו שהן אמהות טובות יותר. הן עושות זאת מתוך רצון אמיתי שלהן. אני יכולה להעיד שהרצון להניק הוא עצום אצל נשים רבות (כמובן הן אלה שמגיעות אלי), וחלקן מצליחות לאחר השקעת מאמצים גדולים, ומאושרות שהגיעו לכך, ואחרות נאלצות לוותר, וזה לא קל בכלל לנשים רבות. יש אמנם כאלה החשות הקלה עם הפסקת העיסוק בהנקה, אך יש כאלה שממש חוות את זה כאובדן. וחשוב מאד להבין אותן, ולא לבטל את תחושותיהן בקלות. יש נשים שעבורן ההחלטה אם להניק או לא היא כמו ההחלטה אם לתת מטרנה או סימילק, או ההבדל בין בקבוק אבנט לבי-פרי, אך יש נשים שעבורן לוותר על ההנקה, גם בגלל קשיים אמיתיים ביותר, היא אובדן קשה מאד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|