|
7/7/2004 22:13
|
Tamara
|
מאת:
|
|
מדוע אני מניקה?
|
כותרת:
|
ילדה ראשונה - הנקתי רק 3 חודשים והיה די קשה (כל היום היתה על הציצי ובערבים סאגות מתמשכות). במודע - כשהפסקתי הרגשתי הקלה עצומה, אפילו שחרור גופני. בתת מודע - כנראה שלא כי החלב מעולם לא נפסק,עוד שנתיים וחצי אח"כ וגם חודשים רבים אחרי הייתי חולמת שאני מניקה.... טוב אז בפעם השניה החלטתי להניק כמה שיותר. למזלי, הלך בקלות, תינוקת שיונקת כמה דקות ומבינה עניין והנה הגעתי כבר ל-10 חודשים... הכי אוהבת:
- בזמן ההנקה, את הפנים שלה בפרופיל, אף כפתור, לחיים מלאות שזעות להן. שיא המתיקות - אחרי שהיא מתנתקת, מסתכלת אלי בעיניים ומרביצה כזה חיוך שהפה נהפך לפס ארוך , כאומרת: אמא תודה... - לפני השינה, אני בשכיבה, חולצת שד והיא כמו משאבה מיד מוצאת ומתחברת...ואז אני מחבקת את הגב הקטן שלה וזה מרגיש כל כך ביחד... אז בשביל התחושות האלה שווה להניק מבחינתי.
וסתם, אחרי הסיפור עם רמדיה, קשה לי מאד לתת לה אבקה....
ולסיום רוצה להגיד שכמו שאנו כל כך תומכות באלו שמנסות להניק ונתקלות בקשיים, לתמוך גם באלה שלא מתאים להן להניק , שלא ירגישו רע כלפי עצמן. לכבד את כל הבחירות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|