|
7/7/2004 14:41
|
איריס גוב
|
מאת:
|
|
דווקא שאלה טובה, שבטח היתה לי תשובה אחרת בכל תקופה של חיי
|
כותרת:
|
ילדה אחת הנקתי ארבעה חדשים. אחד חודש וחצי. אחת בכלל לא. אחת עדיין יונקת בת שנתיים וחצי כמעט.
כאמא בתחילת דרכי היה לי חסר המון מידע נכון. אינטרנט לא היה אז, וכל המידע הגיע ב'צינורות המקובלים' קרי טיפת חלב ורופא הילדים. כשהללו אמרו שהיא לא עולה טוב במשקל ויש לתת לה תוספת. עשיתי כן, ונגמרה ההנקה. השני נולד, התחלתי להניק, אחרי חודש וחצי הפטמות שלי היו סדוקות מדממות וגרמו לי ייסורים רבים. הפסקתי. השלישית בילתה בשיזוף עם בילירובין גבוה, פגית וקטנה, לא הצליחה לינוק, אני לא התעקשתי, ואפילו לא ידעתי ששאיבה תשמור על תפוקת חלב. אחרי שבוע, היא לא ידעה איך, לי כבר לא היה לא חלב ולא רצון. הרביעית נולדה למודעות הרבה יותר גדולה. כחלק מהאחריות שלקחתי על הלידה שלה, לקחתי גם על ההנקה. היום יכולה לומר שחשוב שהמידע הנכון לגבי הנקה יהיה זמין. אנחנו לא חיות בחברה שיבטית בה ילדות גדולות עם נשים יולדות ומניקות, ולרובן בלידה הראשונה, התינוק שלהן הוא הראשון שהן אוחזות בידיהן (זו גם הסיבה שנדרשות יועצות הנקה. בחברה שבה הנקה היתה דרך חיים מן הסתם הן לא היו נדרשות). זו עובדה שחלב אם הוא המזון הטבעי והטריוויאלי לתינוק. בהיותנו שייכים ליונקים, אנחנו מייצרים עבור התינוק שלנו את המזון המתאים לו ביותר. נראה לי ברור כשמש בצהריים. עובדה נוספת היא שגם תינוקות שלא יונקים גדלים לתפארת. גם מי מאיתנו שלא ינק וגדל על חלב פרה, גדל, ויש בינינו מוכשרים וחכמים. אני מניקה היום מאותה סיבה שילדתי את ילדי. אגואיזם לשמו. כי בא לי. כפי שלא ילדתי כדי להעניק חיים למישהו, כך גם ההנקה. כי זה מתאים לי, ונוח לי יותר מאשר להתעסק עם בקבוקים. העובדה שזה בריא יותר, וטוב לה הם רק צ'ופר נעים, אבל משני להחלטה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|