|
11/4/2005 14:40
|
אחת מפה
|
מאת:
|
|
זה באמת עצוב, אבל...
|
כותרת:
|
יצא לי לראות משפחות מרובות ילדים, חיות בצמצום רב ומאושרות. כן, הילדים גדלו באושר. מה שאני מנסה להגיד זה שלא הצעצועים הגדולים והיקרים הופכים ילד למאושר אלא האהבה שהוא מקבל, הקשבה, הכלה, קבלה ושמחת חיים מההורים. וזה לא בסתירה לכך שמידי פעם גם הם רוצים (וזכאים) לדעתי לקבל משהו יותר איכותי ויקר.
מה עושים? קודם כל משנים גישה. כי, מה שאת מרגישה עובר אליהם גם אם את מתאמצת שלא. אם את מרחמת עליהם, כועסת על המצב ועצובה. גם הם ירגישו כך. כדאי להתאמץ ולהבין שניתן להיות מאושרים גם כך. ומתוך ההבנה שלך, יבוא שינוי במסרים שעוברים אליהם ושינוי גם בהרגשתם. זה ביום יום.
ובלי שום קשר הייתי מתאמצת לחסוך בשוטף מעט. לא הרבה. כך שביום הולדת או חג או אירוע שתבחרי תוכלי לצ'פר אותם במתנה יותר משמעותית.
ועוד הערונת. לכל ילד חסר משהו, הרי העולם אינו מושלם גם לעמידים. אצלנו הילדים משוועים לזמן עם אבא או עם שני ההורים. אנחנו לא עשירים, אבל בהחלט יכולים מידי פעם לקנות מתנות מעט יותר יקרות. ואני תמיד חושבת שזה לא מה שהם צריכים. הם צריכים הורים זמינים. ועצוב לי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|