|
3/11/2007 00:35
|
ריש
|
מאת:
|
|
דודלי,
|
כותרת:
|
אני לא דרורית, והתשובה לא אמורה להיות במקומה. אבל אני יכולה לומר לך כאם, שכשלילד שלי לא טוב, אני רואה את זה עליו. הנה היום הוא הגיע עם בקשה מוזרה, כבכל יום שאני בבית הוא יעשה "יום בית". מכיוון שלרוב הוא מאוד אוהב את הגן שלו הופתעתי ושאלתי מה קרה. היה קשה לחלץ ממנו את חוויות היום. הסתבר (אחרי שיחה ארוכה למדי) ששני חברים טובים שלו "פיטרו" אותו מהבניה המשותפת שלהם. זה גרם לו להרגיש בודד ועצוב ולכן ביקש להיות בבית. לשאלתי אם פנה לצוות הגן נענתי שכן ושהגננת טיפלה בזה בשיחה עם החברים ואיתו.
צפיה בצילומים מהגן לא היתה מרגיעה אותי. הרבה יותר מרגיע אותי שלגננת יש את היכולת לטפל בבעיות בגן ללא חשש (גם ליד הורים בזמן קבלת ילדים לגן נניח). לא הייתי רוצה שאיזה בריון יציק לילד שלי והגננת לא תעצור אותו רק כי במצלמות זה עלול להראות לא טוב.
מעבר לזה - כשאני רוצה לראות מה קורה בגן של הילדים שלי אני מתנדבת לבוא לגן, מתאמת מראש את בואי, מגיעה עם איזו פעילות נחמדה (אפילו "סתם" סיפור בהמשכים) לשעה שגורמת לילד שלי להיות מבסוט עד השמים ושמאפשרת לי להתרשם מהתנהלות הגן בשגרה (בלי "הצגת היומולדת" בה יש פוקוס ספציפי שממש לא מציג את הגן כפי שהוא בשגרה). אני סומכת על הצוותים בגנים של הילדים שלי, ובשנים בהם לא סמכתי עליהן הייתי יוצאת עם כאב בטן ודמעות בעיניים אחרי הפרידה (ולא חששתי לרגע מהתעללות כמו בגן הירושלמי, אלא פשוט לא הייתי מרוצה מההתנהלות הדברים הקטנים-גדולים, בתיווך למצבים חברתיים, לעודף "נראות" כשאני בסביבה ובעיקר במענה חלקי מאוד לצרכי הילד שלי או ילדים אחרים מאותה קבוצת גיל).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|