דרורית,
את צודקת בכל מה שאת אומרת. בעיקר בכך שפיקוח מהסוג הזה יגרום ל"עצירות רגשית" כמו שאת מכנה זאת. עצם הצילום יגרום לגננת לרסן את עצמה.
ובכל זאת, אני בעד מצלמות. טענת היסוד שלך היא שהורה קשוב מספיק יכול, על פי התנהגות הילד ועל פי תחושותיו שלו, לדעת מה קורה בגן. אני לא מסכימה. בפירוש לא. מנסיוני, להורה, במיוחד אם זה הילד הראשון, קשה מאוד לדעת מה הילד שלו חווה בגן. לפעמים זה ילד שעוד לא מדבר, ולא יכול לספר. כל ילד שנכנס לגן חווה קשיים. אם ילד מסרב להפרד בבוקר או לא רוצה ללכת לגן - מה זה אומר? צריך להוציא אותו מהגן או לא? מתי זו התנהגות סבירה שמבטאת קושי, ומתי זה מחייב הוצאה מהגן? תאמיני לי, התשובה לא כל כך פשוטה וחד משמעית.
ילד שנמצא בגן עובר גן חוויות לא נעימות. הוא לבד, בלי ההורים. הגננת כועסת עליו (או על ילד אחר - גם זו חוויה שלילית עבורו). אני לא מאמינה שקיים גן בו זה לא קורה. אני לא מדברת על מקרים קיצוניים כמו בכלבוטק, אני מדברת על גנים נורמליים בהם לא קיימת התעללות. בשורה התחתונה, אנחנו משאירים את ילדינו בידיים של זרים, ונורא רוצים שהם יאהבו אותם כמונו. זה לא ריאלי. אני מתמודדת עם רגשי האשם האלו כל הזמן. דרך אגב, המצלמות בעיני מצלמות מופנות לא רק לגננת אלא גם להורים. זה לשים מראה מול הפרצוף, להראות מה משמעות הבחירות שלהם. אני לא משוכנעת שכל ההורים היו משתמשים במצלמות האלה, גם אילו היו קיימות בכל הגנים.
בשורה התחתונה, אני בעד, משום שהמצלמות יגרמו לגננת ולצוות לרסן את עצמם. בעיני, הרווח גדול מההפסד.
|
תוכן התגובה:
|