|
26/1/2011 18:14
|
לימורית
|
מאת:
|
|
הרטבת לילה
|
כותרת:
|
נתחיל בזה שאני לא רופאת ילדים ולא מתמחה בתחום הרטבות לילה. הידע שלי מבוסס על מה שלמדתי בבית הספר לרופאה, על שיחות עם חברים רופאי ילדים ועל התמודדות אישית עם ילד מרטיב כאמא וכרופאה. יש המון אגדות אורבניות בנושא ולא סתם הוקמו מרפאות לטיפול בבעיית הרטבה. ובמרפאות האלה משתמשים בטיפולים ובמכשירים שנועדו ללמד את הילד לשלוט בשלפוחית מבחינה פיזיולוגית, לא מבחינה נפשית.
הרטבת לילה נובעת מחוסר יכולת לשלוט בשלפוחית. רק במעט מאוד מקרים נמצאה סיבה אורגנית (כנו דלקות או פגיעה במערכת השתן). בעיית הרטבת לילה למעשה מוגדרת כשזה נמשך מעל גיל 4, אז בודאי שעד אז אפשר להשאיר עם טיטול וכל הגדרת הזמנים של גיל שנה וחצי שלוש היא תמוהה בעיני כקביעת עובדה.
הרטבת לילה ראשונית אינה נובעת מבעייה פסיכולוגית- חד משמעית ! הרטבה משנית או נסיגה נובעת לפעמים מחרדה, מחוויה טראומטית וכאן יש בסיס התנהגותי. אין מה "ללמד" ילד מרטיב. אסור !! לתת לו לכבס את המצעים או לגרום לו לבושה בבעיית ההרטבה.
אין בשום אופן להגביל שתייה לפני השינה או לקבוע סוג של משקאות. ילד שמרטיב, גם אם יילך לישון צמא לא יתעורר ויעשה פיפי במיטה. ריש את ממש טועה בעניין הזה.
הרטבה שכיחה יותר בבנים ויש מרכיב תורשתי. לרוב ההרטבה עוברת בגילאים 5-6, יש האומרים שצריך להתחיל לטפל כבר מגיל 4.5- 5 כדי לא לקבע את התופעה. הכוונה בטיפול היא לא פסיכולוג או לישון עם תחתונים ולקום בללילה או לכבס מצעים. גם שיטת הפרסים היא שגוייה ואסורה כי ילד שנשאר יבש לא עשה זאת במכוון וכשהוא מרטיב זה גם לא במכוון וזו שיטה גרועה מאוד לטפל בזה. הכוונה במרכיב תורשתי היא שיש את הנטייה להרטיב עד גיל מאוחר כשאחד ההורים סבל מזה, אין שום כוונה לתורשה הגורמת לך להרטיב עד גיל 30.
לחיי לילות יבשים :)
לימורית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|