|
26/1/2011 19:29
|
ד"ר ליבוביץ
|
מאת:
|
|
מנסיוני ומהידע שלי
|
כותרת:
|
אתחיל מנסיוני עם חמישה ילדים. הבן הגדול - קם יבש בלילה מגיל צעיר מאד, כתינוק היו לו חיתולים יבשים בבוקר. נגמל מחיתול ביום בסביבות גל שנתיים ורבע, וכמובן שלא שמתי חיתול בלילה, כי היה הרי תמיד יבש. ואכן המשיך לקום יבש. ופתאום בסביבות גיל שלוש וחצי התחיל להרטיב בלילה. חשבתי שזה בגלל לחץ כי עבדתי המון, כולל תורנויות בבית חולים וכו'. אבל כשתהתחיל להרטיב גם בשנת צהריים עשיתי בדיקת שתן. ושם היו כדוריות דם אדומות, למרות שהשתן היה צלול לגמרי. בברור נמצא שיש לילד, בן 4 (!) אבן גדולה בכליה, ועבר ניתוח להוצאת האבן. מאז חזר להיות יבש בלילות. לא היו כל תלונות מלבד הרטבת לילה שניונית (כלומר לאחר שכבר היה יבש בלילות). הבת השניה - נגמלה מחיתולים ביום בסביבות גיל שנתיים ורבע, כמו אחיה הגדול יותר, אך בלילה המשיכה לעשות פיפי במיטה עוד זמן רב. בסביבות גיל 7-8 נמאס לי להתעסק עם זה (היו לי עוד שתי ילדות קטנות), השארתי לה ליד המיטה ערמה של מגבות וסדינים, וביקשתי שתחליף בלילה לבד. תוך כמה ימים נגלמלה לחלוטין ולא היה יותר פיפי במיטה בלילה. לציין שלפני כן ניסינו כל מיני פעמונים וכד' - כלום לא עזר. רק העברת האחריות אליה פתרה את הבעיה תוך ימים ספורים. שלושת הילדים הבאים נגמלו מחיתולים ביום בסביבות שנתיים ורבע עד שנתיים ושלושת רבעי, וגם בלילה בערך באותו גיל. באופן כללי מקובל שעד גיל 5 אין צורך להתערב עם יש השתנה לילית במיטה, כי הרוב פשוט נגמלים לבד. לאחר מכן הסיכוי להגמל לבד תוך זמן סביר הולך ויורד, ולכן מציעים להתחיל לטפל. אבל כפי שניתן לראות משני הסיפורים שלי - הדברים בחיים אינם שחור או לבן, וצריך להתייחס את כל ידל לגופו של עיניין.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|