|
14/1/2003 12:54
|
תמי
|
מאת:
|
|
אמהות, תסמכו על האינסטינקטים שלכן.
|
כותרת:
|
לא סתם אנחנו לא עומדות בבכי! דא! אנחנו לא אמורות לעמוד בבכי. הבכי הוא אות למצוקה, הוא קריאה לעזרה, הוא דרך התקשורת היחידה של התינוקות שלנו, דרכם להגיד "אני צריך אתכם!" עוד לא שמעתי על אמא שניסתה את 5 הדקות ולא עמדה בחוץ ובכתה עם התינוק שלה. לעניות דעתי, זה פשוט לא אמור להיות ככה, ומצטרפת לזהר בבקשת סליחה על העדר צנזורה עצמית. ילד שבוכה ובוכה ואיש לא ניגש אליו (5 דקות! המון זמן! שבו בשקט חמש דקות בלי לעשות כלום ותרגישו כמה זה ארוך, מה גם שאין להם תחושת זמן ולא שעון), מרגיש שלא עונים לצורך שלו, כמו שדיאנה אידלמן קוראת לזה "פסימיות"! אני לא משפיע על העולם, אני לא יכול לסמוך, אני קורא לעזרה ומתעלמים ממני. עובד? בודאי שעובד. הוא מפסיק לבכות, כי הוא מבין שלא יבואו אליו. אבל המצוקה שלו לא עוברת, וההשלכות של זה לעתיד הן בעיני פשוט עצובות. מצטערת. יכול להיות שיש בתים שזה מתאים בהם. אני ממש מאמינה שאמהות שיודעות שלזה הילד שלהם זקוק, כנראה יודעות. אני מרגישה ש...לא. לפחות לא בגיל צעיר כ"כ. תמי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|