|
14/1/2003 14:44
|
gabb
|
מאת:
|
|
תמי, זהר , מזדהה עם כל מילה שלכן (ארוך ומבולבל)
|
כותרת:
|
גם אצלנו זה ככה , אין לילות שלמים אולי היא תלמד לבד ואולי לא! כמובן מתוך בחירה, מעולם לא ניסינו את שיטות ה-X דקות... מתוך תחושה שאם הילדה שלי בוכה היא זקוקה לי, וזה שזה "עובד" לא אומר בהכרח שזה נכון...(תמי הסבירה את זה יפה),
אבל כשאני רואה ילדים אחרים שהורגלו לישון בלילה , אני שואלת את עצמי האם אני צודקת ? אולי זה בדיוק המקום למתוח גבול(והילדים קולטים זאת טוב מאוד לדעתי),שבלילה ישנים ולכן הבכי לא נענה(אמא נמצאת ואוהבת אבל לא מוציאה מהמיטה) , לעומת היום (וכמובן תלוי בסוג הבכי כולנו מזהות מצוקה אמיתית) אולי אנחנו דווקא מקלקלים להם שהם לא מורגלים לישון לילה שלם? ומרגילים לארוחות לילה שאחרי שהגוף מתרגל לאכול בלילה השעון הביולוגי מעיר אותו מרעב? אולי מה שטוב לילד זה שאני כמבוגר ארגיל אותו לסדר של העולם וגם אם זה קשה לי ולו בהתחלה, זה מה שנכון?
אני ממש מתלבטת ובתכל'ס לא מסוגלת לא להענות לבכי ומרגישה שאני בוגדת באמון אם לא אענה לצרכים המיידים!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|