|
7/7/2004 18:47
|
רינת א'
|
מאת:
|
|
אני פשוט רציתי להניק
|
כותרת:
|
מאוד מאוד. וזו התשובה האמיתית שלי לשאלה הזו. עם הבכור שלי הייתי צריכה להלחם בשביל זה, כי הוא היה פג, בבית חולים שאמר שהוא מעודד הנקה אבל בפועל בעיקר הציב קשיים בלתי נסבלים, אז שאבתי במשך השבועיים וחצי שהיה בבית החולים, וכשיצאנו דבר ראשון רצתי ליועצת הנקה, אחרי שעתיים וחצי הוא הסכים לינוק אבל רק עם פטמות סיליקון, אז במשך חודש נוסף הנקתי עם הפטמות האלה עד שהסכים לנסות בלי. וכך הנקתי עד גיל שנה. זה מה שרציתי, זה מה שהלב שלי רצה. וגיליתי שאני מאוד אוהבת להניק.
אולי לכן דווקא קל לי להבין מי שבוחרת לא להניק. ואני חושבת שמי שלא אוהבת את זה, שזה לא מדבר אליה, ולא מרגש אותה, שתלך עם הלב שלה ותוותר. הילד שלה ילמד מזה ללכת עם הלב שלו, שזה דבר חשוב מאוד בעיני.
המתנה הגדולה שהרגשתי שקיבלתי בהנקה היתה התחושה של לתת משהו למישהו שבאמת צריך ורוצה את מה שיש לי לתת, ולא עושה לי חשבונות על זה, לטוב ולרע, פשוט מקבל באהבה. זו תחושה מדהימה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|