יקרה, כתבת כה שובה את הלב, שאני מוכרחה להתייחס, וכהרגלי לפן אחד שמדבר אלי (בהפוכה דווקא). נדמה לי שתמיד בזוג יש אחד שהוא יותר עמוד התווך בקהילה. הוא נחשב חזק יותר למתון יותר לזה שינקה את הקקי של החתול מהשטיח. ככה זה בכל אופן בזוגות שמקיפים כרגע את הרעיון בהכרתי. והשני יותר קפריזי. יותר זיגזג. פחות יציב ויותר אפוף שדים. אצלנו אני היא הזותי. פעם, כשהייתי דיילת, ולקחתי את רוני לפריז, אני זוכרת איך שמעתי את 'חברותיי' הדיילות מתלחשות בספסל האחורי שממש לא ברור איך הזותי תפסה אותו או משו כזה. אני רק זוכרת בבירור שמישהי אמרה 'כישוף' ושכל הספסל האחורי פרץ בצחקוקים שאני בטוחה שפצעו אותי ברמה התאית. אך זה רק סיפורון אנקדוטלי ומשמעשע (לא אותי בזמנו, אני חוששת), מיומנו של סוציומט חולירע, שאני, ושתמיד דוחה ניקוי קקי של חתול משטיח (עד כדי כך שאינו לוקח חתול מחשש שהקקי יישאר שם שבע שנים לפחות). רוצה לומר, שמי ששותק, ונבלע לו לתוך תחביבים, ושנזקק להמון שינה אך בכל זאת בא ומחבק, ראוי לפחות לבחינה - שמא באמת באמת קשה לו, והוא סומך עלייך, אמא'לה, שתטפלי בו ושתצילי אותו מהמקום שהחיים הסבירים בעטו אותו אליו (אב, בעל ומפרנס). לכן, מבלי לשפוט מי כאן הטוב, הרע והנערה, הייתי בוחנת בקרירות את האפשרות להשיג עזרה בבית, עבורך. משום שנדמה לי שאת מצפה ממנו במיוחד לתמיכה רגשית, שהוא בקושי מסוגל לתת, ועוד פחות תמיכה בעזרה בבית. אם תלחצי עליו מעטיותר הוא עלול, אני חוששת, לחרוק בצורה כזו שרק תכניס אתכם למעגל מכורע של אשמה והאשמות. נדמה לי אם כן, שאת צריכה לבחון היטב את האפשרות להיבנות מבחוץ למערכת הנישואין במידה מסוימת, ולהגיע אליו, רק כשאת מלאה, כדי להעצים את המפגש ביניכם שנדמה לי שהוא מנסה לומר לך שחי וחשוב לו (בחיבוק). נדמה לי שאולי אתם פשוט צריכים פיליפינית לתקופה מסוימת. תראי, חצי משרה עולה 300 דולר. לא יודעת על מה חשבתם כשנכנסתם להריון שוב, אבל תינוקות זה הון תועפות. אם חשבת להכניס את הגדול (סליחה אולי אני מדבר שטויות, קראתי את ההודעה של קודם ולא חזרתי לאימות פרטים, ניסיתי להשאר עם תמצית תחושה בלבד) לפעוטון, הרי שזה בלבד יעלה לך אלפיים שקלים לפחות, במסגרת פרטית. עוזרת עולה עוד חמש מאות ש"ח לחודש לפחות. לפעמים לעשירים הרבה יותר זול לחיות, כי הם משתמשים בדברים שעולים הרבה כסף ושנחשבים מותרות, אך ה'עניים' אינם שמים לב שהם משלמים את אותו הדבר, רק נהנים פחות. אך עזבי פיליפינית. הנקודה היא שנדמה לי שכואב לך שהוא מסתגר ולא מקשיב. נשמה, אני חוששת שאין לו כרגע המשאבים שאת רוצה להשיג, ושאת חייבת למצוא אותם במקום אחר. לא יודעת מה נותן לך את תחושות הרווחה ושמחת החיים שנשמע לי שאת רוצה - אולי קניה של כלים נאים, יחד עם חברה. אולי קניית מזון אורגני דווקא, אולי הצטרפות לחוג כלשהו? נדמה לי שבן זוגך מנסה לומר שהוא אוהב אותך, אך שהבטריה שלו במצב חלש מאד. ולמרות שאת צודקת ושמגיע לך ושאת באמת באמת מותק ונהדרת - אולי לא הערכת נכון את החוסן הנפשי של חברך לחיים? וגם אל לא - נו ביגי. כן ביגי, אך את, בתור החזקה, צריכה אולי לקחת את האחריות גם כאן, ושוב ללכת אקסטרא מייל מעבר לקצה כוחותייך כדי לשמר את הטוב שלכם. יקירה, אנא, בדקי האם את מסוגלת לקושש מבחוץ (חברות וכו) מעט תמיכה וחדווה, ולהעצים בכך את הבית שלכם. אין לי שום הכשרה פסיכולוגית או מקצועית רלוונטית אחרת לייעץ לך וייתכן שאני אומרת שטויות איומות. אך אולי בן הזוג שלך נמצא על סף דכאון, ואת, מה לעשות, חוסנך הנפשי חזק פי כמה?
|
תוכן התגובה:
|