|
10/5/2003 16:24
|
חד פעמי-אנונימית (אחרת)
|
מאת:
|
|
אצלנו היה משהו דומה.
|
כותרת:
|
אנחנו גרים במושב ואין לי שם הרבה מדי חברות. באיש שלי נהיה רק עבודה-מיטה (שינה בלבד)-עבודה-מיטה. אני לא התיאשתח כי בגדול אני אוהבת אותו אפילו שלפעמים בא לי לרצוח אותו. הילד התחיל להראות עצבנות. היה בן שנתץיים לא רצה לגן פחד לעזוב אותו שלא נריב. שמר עלינו. את כל זה הבנתי אחרי היעוץ. הלכנו ליועצת להורים. לא זוגית כי חשבנו שצריך לעזור לילד. לא רציתי הריון נוסף עם האיש. היה מתח אימים בבית ולא הצאתנו הגה. לחתוך את האויר בסכין. הלכנו ליועצת להורים נפלאה שאמרה לנו תיכף בהתחלה שהיא לא תעבוד איתנו על הזוגיות אבל הכל נוגע בהכל. דיברנו על הילד שלנו ודרכו הבנו המון על עצמנו. היא עזרה לנו בעדינות והמקצועיות להיתה משו-משו. בקיצור נסענו כל שבוע לתל אביב עד אליה. שוה את הפקקים ואת הזמן ואת הכסף. הילד נרגע והתחיל שוב להאמין לנו ולסמוך עלינו והנישואים שלנו ניצלו. זה לא היה טיפול זוגי אבל דרך הילד נגענו בהמון דברים וראינו פתאום מה חשוב לנו ומה לא. אני לא יודעת אם לכתוב את שם היועצת. היא מיוחדת וחכמה מאד וכותבת גם אצלנו באמנות הלידה בקשר לילדים. לא יודעת אם מותר לעשות פרסומת. אם תרצי אכתוב לך את שמה וטלפון. היא עובדת בשיכון למד בצפון תל אביב ומקבלת גם בשעות הערב. היום אנחנו ביחד ומגדלים את הבטן פעם שניה. אני אלד (עם דולה, בטח. אני לא יודעת כמה הוא מת על זה אבל הוא אתי) בעוד עשרה שבועות בערך. אני לא אומרת שאין בכלל קשיים אבל אנחנו בהרמוניה ובאהבה. ליועצת הגעתי דרך נירית שפירא שלנו (הזדמנות לשלוח לה עוד פעם מזל טוב ואהבה!) שהמליצה עליה כאן ואני מודה בליבי כל יום כשאני שומעת את הדלת נפתחת והאיש חוזר הביתה. פעם רק חיכיתי שיגמר היום. היום אני שמחה שהוא חוזר. מי יתן ויסתדרו לך הענינים באושר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|