|
10/5/2003 22:39
|
שרי
|
מאת:
|
|
אין לי הרבה מה להוסיף אבל...
|
כותרת:
|
קודם כל חיבוקי עידוד גדולים...וארוכים.. קשה לך נורא.... מסכימה מאוד עם מה שרותי כתבה. ומאוד בעד מכתבים..זה עוזר להתבטא בבהירות בלי להתרגז ולכעוס, בלי לאבד עשתונוך ובלי לשכוח חצי ממה שרצית לומר... רוצה לציין רק עוד דבר אחד - את זו שקופצת תמיד..ולכן למה שהוא יקפוץ להביא כפית שנפלה/להרים כוס או לנקות את הקקי? אין לו צורך בכך כי הוא יודע שאת.. אולי אם תקפצי פחות הוא יקפוץ יותר... בנוסף תזכרי - את האיש הזה מאוד מאוד אהבת פעם....לדעתי גם היום..תמיד כשאת כועסת ופגועה תזכרי את זה...ומהמקום הזה חפשי איך להתקדם..ממקום של אהבה ולא של כעס. זהר פעם כתבה על נתינת בלי חשבון ומבלי לצפות לתמורה.. אם אצליח למצוא את הלינק אתן לך אותו... ומאחלת לך שמה שלא תעשי תצליחי למצוא בחזרה את הדרך אל אהובך.. ושהלידה תהיה קלה ומוצלחת...
אושר ואהבה...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|